המילה “Agadir” מקורה בשפה האמזיגית ומשמעותה “מתחם מבוצר” ואכן, המבנים, שנבנו מאבן, אדמה נגוחה או לבני בוץ, מוקמו לרוב על גבעות וסלעים – כדי להגן עליהם מפני פשיטות וגם מתנאי האקלים הקשים של אזורים כמו Anti-Atlas ועמק Sous Valley.
בתוך המבנים אוחסנו תבואה, פירות יבשים, דבש ושמן – לצד חפצים יקרי ערך כמו תכשיטים ומסמכים. בתקופות של רעב או חוסר יציבות, האגאדיר יצר לעיתים את ההבדל בין הישרדות לקריסה.
מעבר לאחסון, האגאדיר תפקד כמערכת כלכלית שיתופית: לכל משפחה הוקצה תא נעול משלה, והגישה נשלטה על ידי כללים קהילתיים ושומר ייעודי. כך נוצר מודל של “בנק כפרי”, שבו הפקדות נעשו בשנים טובות ומשיכות בשנים קשות.
המבנים עצמם תוכננו כמבצרים קומפקטיים – עם כניסה אחת מבוצרת ושורות של תאים קטנים המסודרים במפלסים לאורך הקירות הפנימיים. לעיתים אף שולבו בהם חללי תפילה.
החשיבות של האגאדיר קשורה גם למיקומה של דרום מרוקו על צירי מסחר חוצי סהרה, שחיברו בין אפריקה שמדרום לסהרה לערים כמו מרקש. המסחר הביא עושר – אך גם סכנות, והצורך בהגנה על משאבים הוביל להתפתחות מבנים אלו.
דוגמאות בולטות לכל זה אפשר לראות כיום אצל Agadir Inoumar, הממוקם על גבעה סלעית, ואת Agadir Tasguent, מבנה רב־מפלסי מרשים. בעוד רבים מהאיגודאר אינם בשימוש כיום ומשמשים כאתרי מורשת, בכפרים מסוימים – כמו Aït Kine – הם עדיין פעילים, ומשמשים לאחסון ולפעילות קהילתית עד היום.