יש בתים שנכנסים אליהם – ומיד מרגישים. לא רק את החלל, אלא את האור, את האוויר, את השקט שבין הדברים. משהו בהם מרגיש כמו התחלה חדשה.
כך בדיוק מרגיש הבית הזה, בית פרטי באבן יהודה, שעבר תהליך התחדשות מקיף בתכנון סטודיו הלל אדריכלות, בהובלת האדריכלית שירה מוסקל ומעצבת הפנים הדס רוט.

הבית, המשתרע על פני כ-360 מ"ר, נרכש על ידי זוג צעיר שעמד להתרחב למשפחה בת חמש נפשות. הם ראו את הפוטנציאל – אך גם הבינו שהמבנה הקיים, על אף יתרונותיו, עדיין לא משקף את מי שהם ואת אורח החיים שלהם. מה שהחל כרצון לשינויים נקודתיים בלבד, הפך לתהליך עומק של תכנון מחודש – כזה שמכבד את הקיים, אך מטעין אותו במשמעות חדשה.

הקו שמלווה את הבית לכל אורכו הוא בהירות שקטה. לא לבן קר או סטרילי, אלא כזה שמקבל אליו אור, משתנה לאורך היום ומדגיש את החומרים שסביבו. הבחירה בלבן כבסיס יוצרת תחושת רוגע, ניקיון ואיזון, אך בעיקר מאפשרת לחיים עצמם להכניס את הצבע. האור הטבעי הוא שחקן מרכזי בתכנון: פתחים הורחבו, מבטים נפתחו, והקשר בין הפנים לחוץ קיבל מקום משמעותי. האור נכנס פנימה בעדינות, נוגע בקירות ונשבר על טקסטורות שונות, ויוצר תחושה מתמשכת של תנועה ורוך.

אחד האתגרים המרכזיים בפרויקט היה לעבוד בתוך מסגרת קיימת מבלי לפרק אותה לחלוטין. רוב הקירות נותרו במקומם, אך שינויים קונסטרוקטיביים מדויקים הצליחו לשנות את החוויה כולה. קומת הקרקע, לב הבית, היא המקום שבו התרחש השינוי המשמעותי ביותר. החלל המרכזי תוכנן מחדש כך שייצר זרימה טבעית בין המטבח, פינת האוכל והסלון לבין החצר והבריכה.

המטבח
שתוכנן בצורת ח', משלב פונקציונליות עם נוכחות רכה ונקייה. במרכזו אי עבודה וישיבה רחב, שבתוכו שולב עמוד קונסטרוקטיבי קיים, עטוף בנגרות שתוכננה במיוחד עבורו. בתוך הנגרות שולב גם לוח מגנטי – פרט קטן שמכניס אל תוך האסתטיקה המדויקת גם רגעים של יומיום: ציורים, הודעות, חיים.
פינת האוכל מוקמה כך שתפנה ישירות אל הגינה, עם ספסל ישיבה הצופה אל הבריכה והחצר, ופתחים רחבים שמכניסים פנימה אור ונוף ירוק ומחזקים את הקשר בין פנים לחוץ.

הסלון
על אף היותו חלק מחלל פתוח, תוכנן כאזור התכנסות אינטימי יותר. קיר נגרות דומיננטי המשלב קמין מעניק תחושת חמימות ועוגן, וסביבו מוקמה מערכת ישיבה פינתית לצד כורסאות היוצרות מרחב נעים ומזמין. לצידו מוקם חדר משפחה נוסף, פתוח מספיק כדי להיות חלק מהחלל אך גם מעט נסתר, ומאפשר רגעים שקטים יותר.

המדרגות
אלמנט מרכזי בבית, קיבלו פרשנות חדשה באמצעות רהיט ייחודי המשלב בין שידת כניסה לבין מעקה, וכך נוצר אלמנט אחד שהוא גם פונקציונלי וגם אדריכלי.
מאחורי המדרגות הסתתר פטיו שכמעט לא הורגש. במסגרת השיפוץ הוחלפו הזכוכיות האטומות בשקופות, והחלל נפתח מחדש אל הבית. האור הלא־ישיר שנכנס דרכו מוסיף עומק ועדינות לחלל המרכזי, וממשיך ללוות את הבית גם כלפי מטה, עד קומת המרתף.

קומת המרתף
הפכה לאחת הקומות הנעימות בבית, בזכות חצר אנגלית שמכניסה אור טבעי. המרחב המרכזי משמש כסלון משפחתי רך עם ספת רביצה רחבה ומסך גדול, וחלון הפונה לחצר עוצב כחלון־ספסל שמזמין לעצור לרגע. לצידו מוקמו חדר כושר, פינת עבודה ויצירה לילדים, וחדר עבודה לבעל הבית עם כניסה נפרדת. במרכז הקומה תוכננה תצוגה אישית לאוסף יצירות הלגו של הבן הבכור, פרט שמכניס צבע, אופי וזיכרון אל תוך החלל.

בקומת חדרי השינה
כמעט ולא בוצעו שינויים מבניים, אך יחידת ההורים עברה שינוי משמעותי. מיקום המיטה שונה כך שתפנה כלפי החוץ, מתוך רצון לייצר תחושת זרימה נכונה יותר, וחדר הרחצה נפתח אל חדר השינה באמצעות דלתות זכוכית. התוצאה היא סוויטה מוארת ונעימה, באווירה רגועה ושלווה.

החצר
גם עברה שינוי משמעותי, למרות שבתחילה שקלו הלקוחות להשאיר אותה כפי שהיא. הבריכה נשארה במקומה, אך הדק הוחלף והפרגולה המסיבית פורקה. במקומה תוכננה פרגולה קלילה ללא עמודים, וחלק גדול מהעצים נשמר תוך תכנון גינון המשתלב בטבע הקיים.

הריצוף האמורפי, עבודת הגינון, מקלחון החוץ והריהוט הצבעוני מעניקים לחלל החוץ אופי ייחודי ואווירה כמעט ריזורטית. השילוב בין הפנים הקלאסי והמאופק לבין החוץ הפראי והטבעי יוצר איזון מדויק, כזה שמרגישים כבר מהרגע הראשון שנכנסים הביתה.
בסופו של דבר, זהו בית שמספר סיפור של שינוי מדויק – לא דרמטי אלא עמוק. בית שמצליח להיות בהיר אך לא קר, מוקפד אך לא נוקשה, ובעיקר כזה שמרגיש חי. בית שנפתח לאור, לאוויר ולטבע, ומבטא באופן טבעי את רוח חג השבועות – חג של לבן, רוך והתחדשות.

אדריכלות ועיצוב הלל אדריכלות
צילום: מאור מויאל