הביתן ניצב מעל בריכת השתקפות רדודה ומוקף צמחייה ומגדלי זכוכית כהים. ציר המבנה מכוון אל Great Stupa of Wat Dhammamongkol Thawonbun Nantawihan, אחד מציוני הדרך הבולטים באזור, ובכך מחזק את הקשר הרוחני בין המבנה החדש לבין המסורת הבודהיסטית המקומית.
עיצובו החיצוני של המבנה שואב השראה מצורות מסורתיות של גגות ויהארה (Vihara) וסטופות תאילנדיות, אך מתרגם אותן לשפה אדריכלית עכשווית באמצעות שכבות של זכוכית היוצרות מראה קליל, שקוף ועתידני. התוצאה היא מבנה שנראה בעת ובעונה אחת מושרש במסורת וחדשני לחלוטין.
בפנים נוצר חלל מדיטטיבי מאורך, שבו משתלבים קונסטרוקציית פלדה בגוון אפור בהיר, חיפויי עץ טיק טבעי ואור יום רך. תנועת התקרה והקירות יוצרת מקצב המזכיר ניצן לוטוס – סמל רוחני מרכזי בתרבות הבודהיסטית.
האור הוא האלמנט המרכזי בפרויקט. במהלך היום משתנים ההשתקפויות והצללים בהתאם למזג האוויר ולזווית השמש, ואילו בשעות הערב המבנה הופך לפנס זוהר. האור החם הבוקע מתוך חלל העץ משתקף במים ומעניק לביתן נוכחות כמעט טקסית על רקע קו הרקיע העירוני של בנגקוק.
Glass Pavillion מדגים כיצד ניתן ליצור מרחב של התבוננות ושקט גם בלב מטרופולין סואן, באמצעות שילוב מדויק בין אור, מים, חומר ומסורת אדריכלית מקומית.