בעידן שבו רבים מחללי המגורים מאמצים מינימליזם כמעט מדיטטיבי – גוונים ניטרליים, קווים נקיים ואיפוק חומרי – יש בתים שבוחרים ללכת דווקא בכיוון ההפוך. כך בדיוק עשתה Studio Plutarco, שהפכה בית עירוני משנת 1934 במדריד ליצירה אדריכלית צבעונית, מלאת חיים ודמיון. הפרויקט, הנקרא PDLL70, הוא הרבה יותר משיפוץ של בית ישן; הוא הצהרת כוונות של הסטודיו ושל מייסדיו, Ana Arana ו-Enrique Ventosa, המבקשים להחזיר לעיצוב הפנים את ההנאה, ההפתעה והרגש.

לא שחזור – פרשנות חדשה

כאשר רכשו בני הזוג את הבית, הוא עמד נטוש במשך שנים והיה במצב ירוד במיוחד. במקום לנסות לשחזר אותו כפי שהיה בשנות ה־30, הם בחרו לקרוא מחדש את התקופה. מחקר מעמיק על הווילות המודרניסטיות של אותה תקופה, לצד השראה מעבודותיהם של Robert Mallet-Stevens ו-Piero Portaluppi, הפך לנקודת מוצא לשפה עיצובית חדשה – כזו שמכבדת את ההיסטוריה אך אינה משועבדת אליה. התוצאה היא בית שנראה עכשווי לחלוטין, אך נושא עמו את רוח התקופה שבה נבנה.

הבית שבו הקווים הישרים כמעט נעלמים

אחד המאפיינים הבולטים ביותר בפרויקט הוא השימוש החוזר בצורות מעוגלות. פתחים קשתיים, פינות רכות, עמודים גליליים, חורים עגולים במעקות ובחזיתות הריהוט מלווים את המבקר כמעט בכל חלל. השפה הזו יוצרת זרימה טבעית בין החדרים ומרככת את המבנה האדריכלי, בעוד דוגמאות של נקודות, פסים ורשתות מוסיפות רובד גרפי עשיר אך מאוזן. לצדן מופיעים נגיעות של צבע אדום עמוק – צבע שהפך כמעט לסימן ההיכר של הסטודיו – המופיע בפרטי נגרות, מתגי תאורה, מסגרות, ריהוט ואפילו בגג הכניסה.

 

 

סלון שהוא גלריה של עיצוב

קומת הכניסה היא מרכז החיים של הבית. התקרה הקמורה, הצבועה בלכה בגוון טרקוטה מבריק, מעניקה לחלל עומק דרמטי כבר מהרגע הראשון. מחיצות מסתובבות, עבודות אמנות, קירות מחופים בפנלים ורהיטים אייקוניים משתלבים זה בזה ויוצרים חלל שנע בין בית פרטי לגלריה לעיצוב. כאן אפשר למצוא את ספת Strips של Cini Boeri, לצד כורסאות Ekstrem של Terje Ekstrøm, גופי תאורה של Ingo Maurer וריהוט מקורי שתכנן הסטודיו במיוחד עבור הבית. כל פריט נבחר לא רק בזכות תפקודו, אלא בזכות תרומתו לסיפור הכולל של החלל.

מטבח שלא מפחד מערבובים

אם יש חלל שממחיש את ביטחונו של הסטודיו בשפה החומרית שלו, זהו המטבח. חמישה חומרים שונים מתקיימים כאן זה לצד זה מבלי שאחד ישתלט על האחר. ארונות עץ דובדבן מעניקים חמימות טבעית, בעוד עץ אורן שנצבע בכחול כהה מוסיף עומק. אי מרכזי מטרצו בעל צורה מצולעת תוכנן במיוחד עבור הפרויקט, הרצפה מחופה בטרצו נוסף בהשראת הארקדות של מילאנו, והקירות מחופים באריחים לבנים עם רובה אדומה בולטת. מעל הכול מרחפים גופי תאורה מזכוכית מנופחת, שנראים בין כלי קיבול לפסלים אורגניים ומוסיפים לחלל קלילות והומור.

 

 

הקומה העליונה משנה את הקצב

אחרי האנרגיה הצבעונית של הקומות הציבוריות, הקומה העליונה מציעה אווירה אינטימית ושקטה יותר. חדר העבודה עטוף בגוונים רגועים, וממנו מוביל מעבר אל סוויטת ההורים ושני חדרי שינה נוספים. הכניסה אל חדר ההורים נעשית דרך חדר ארונות המעוצב בהשראת מקדש יפני, עטוף באריחים קטנים היוצרים תחושת טקס מעבר. החדר עצמו נשלט על ידי תקרה קמורה בצבע כחול חצות, שעליה צוירה ביד מפת כוכבים. התאורה משולבת בתוך הציור ומעניקה לחלל תחושה של שמי לילה אינסופיים. גם חדר הרחצה ממשיך את אותה שפה, עם מחיצות זכוכית מעוגלות, רצפת טרצו ומשטחי שיש בגווני ירוק.

גם המרתף הפך לחלל מגורים

בקומת המרתף, הפונה אל חצר פנימית רחבת ידיים, תוכנן סלון נוסף עבור בני המשפחה. וילונות רב־שכבתיים יוצרים תחושה תיאטרלית, ספה רחבה מזמינה לצפייה משותפת בסרטים ופינת אוכל אינטימית ממשיכה את שפת הצבעים של שאר הבית. החצר עצמה תוכננה כהמשך ישיר של החללים הפנימיים, עם ריצוף בפסים אדומים וחומים, צמחייה עשירה, ברביקיו מחופה אריחים כחולים ובריכת טבילה קטנה המחופה בפסיפס ירוק. זהו מרחב שמעניק לבית כולו תחושה של נווה מדבר עירוני.

עיצוב שלא מפחד להיות שמח

מה שהופך את PDLL70 לפרויקט יוצא דופן אינו רק השימוש בצבע או בחומרים, אלא הדרך שבה כל פרט משתלב בסיפור אחד שלם. בזמן שעיצוב עכשווי נוטה לעיתים לצמצום ולהיעלמות, Studio Plutarco מציע גישה אחרת: בית יכול להיות עשיר, צבעוני, מלא הומור ואישיות – מבלי לוותר על אלגנטיות, דיוק או איכות אדריכלית. זהו בית שמזכיר כי מגורים אינם רק פונקציה. הם יכולים להיות גם חוויה יומיומית של יצירתיות, דמיון ושמחת חיים.

Photography by Germán Saiz