דנה אוברזון. צילום: שירן קמר

הקדמת עורך

עיצוב פנים בארץ מזכיר לי לא אחת את התוספת "שחקנ/ית" שמוסיפים לא אחת לתואר שלהם דוגמניות ודוגמנים שרוצים לקבל משקל רציני – לומר: "I'm not just a pretty face". במובן הזה דנה אוברזון היא לא רק שחקנית – היא במאית תיאטרון. בסצנות שהיא יוצרת יש תוכן. הרי בסופו של דבר, עיצוב פנים הוא סוג של פסיכולוגיה – מקצוע שמייצר תחושות.
בתקופה שבה לא מעט בתים נראים כאילו יצאו מאותו לוח השראה – בין אם מדובר במינימליזם מונוכרומטי מאופק או בפרשנויות מקומיות לבתי כפר אירופיים – דנה אוברזון בחרה לאורך כל דרכה ללכת בכיוון אחר. היא אינה רודפת אחר אופנות חולפות ואינה מנסה להתאים את עצמה למה שמקובל בשוק. במקום זאת, היא יצרה במשך השנים שפה עיצובית אישית, כזו שנולדת מתוך תשוקה אמיתית ליצירה ומתוך אמונה שכל חלל צריך לספר סיפור.
הבתים והפרויקטים שעליהם היא חתומה אינם סטריליים או זהירים. הם חיים, צבעוניים, עשירים בשכבות של חומר, אמנות, טקסטורות ואובייקטים שנאספו בקפידה, עד שהם מתגבשים לכדי קומפוזיציה שלמה ובעלת נוכחות. כל חלל נושא אופי משלו, יוצר חוויה רגשית ומצליח להפתיע גם לאחר מבט שני ושלישי.
ובכל זאת, דווקא מי שפיתחה שפה כה מובחנת מסרבת להיכלא בתוכה. קשה לזהות אצלה סגנון קבוע או "חתימה" שחוזרת על עצמה מפרויקט לפרויקט. להפך – היא מחפשת כל העת, בוחנת רעיונות חדשים, מתנסה, לומדת, ולעיתים גם טועה. עבורה, יצירה היא תהליך מתמשך של גילוי, ולא נוסחה שניתן לשכפל. אפשר אולי לזהות את עבודותיה דווקא בהיעדר סגנון אחיד: במארג אימפרסיוניסטי של אובייקטים, חומרים, צבעים ואמנות, המתחברים להרמוניה נעימה ושלימה – כזו שלא רק שובה את העין, אלא גם את הלב.
את כלל מרכיבי הפרויקט – האדריכלות, עיצוב הפנים, התאורה, הריהוט, החומרים, האמנות והנוף – היא טווה לבסוף לכדי פסיפס אחד שלם. כמו אמנית המונחית על ידי תחושות הבטן שלה, היא משלבת בין דיוק תכנוני לבין אינטואיציה יצירתית, ובין חשיבה אדריכלית לבין מבט אמנותי לחללים המצליחים לעורר רגש, סקרנות וזיכרון. הם תמיד ניראים כמו מגורים שמשמשים אנשים כבר שנים ולא כאלה שאך "יצאו מהניילונים".
התוכן שאוברזון יוצרת הוא הרבה יותר ממשהו יפה למגזין – הוא ראוי לספר. לא במקרה הגיעה גם Rizzoli לאותה מסקנה. ההוצאה נחשבת לאחת מהוצאות הספרים היוקרתיות והמשפיעות בעולם בתחומי האדריכלות, העיצוב, האופנה, האמנות והצילום. התמחות בולטת שלה היא פרסום מונוגרפיות אשר אינן משמשות רק כקטלוג של עבודות, אלא מציגות את תפיסת העולם של היוצר, תהליך היצירה, מקורות ההשראה וההתפתחות המקצועית שלו. מונוגרפיה של Rizzoli נחשבת בעולם האדריכלות ל"תו איכות" ולהכרה בינלאומית משמעותית. ההוצאה בוחרת בקפידה את היוצרים שלהם היא מקדישה ספר, ולכן הצטרפותה של דנה אוברזון לקטלוג המונוגרפיות שלה מציבה את עבודתה לצד שמות מהחשובים בזירת האדריכלות העולמית, ובהם Tadao Ando ו-Zaha Hadid.
ויש כאן גם הישג ישראלי. לפני כעשור אמנם פרסמה Rizzoli מונוגרפיה על Adam Tihany, אך הוא, כמו Moshe Safdie, פועל כבר עשרות שנים בזירה הבינלאומית. דנה אוברזון היא האדריכלית הישראלית הראשונה שפועלת ופועלה צמח בישראל, הזוכה למונוגרפיה אישית בהוצאה היוקרתית. אילו אדריכלות הייתה זוכה לפופולריות של הספורט, זה היה הישג שמצדיק לפחות טלפון ברכה מראש הממשלה. (ממשלה נורמלית, כמובן).

גיורא אוריין, מו"ל ספרי אדריכלות

צילום: עמית גרון

הספר החדש מסכם יותר משני עשורים של עשייה. כשדפדפת בו לראשונה, מה הרגשת?

כשדפדפתי בספר בפעם הראשונה התרגשתי מאוד מהתוצאה. לראות את הפרויקטים שנבחרו ואת השפה האדריכלית שמחברת ביניהם היה רגע משמעותי בשבילי. הספר מבטא גם מערכות היחסים שנבנו לאורך השנים. אנשים שנתנו בנו אמון ואפשרו לנו להביא את החזון שלנו לידי ביטוי, והשותפות שנוצרה סביב כל פרויקט.
אחרי ההתרגשות הראשונית, המחשבה שלי כבר עברה קדימה למה הלאה. מבחינתי הספר הוא לא סיכום, אלא עצירה לרגע שממנה ממשיכים ליצור.

לאורך השנים פיתחת שפה אדריכלית מאוד מזוהה. מתי הבנת שאת כבר לא מחפשת סגנון, אלא יוצרת שפה משלך?

מעולם לא חיפשתי סגנון. מבחינתי כל פרויקט הוא דיאלוג בפני עצמו, ולכל פרויקט יש את הדנ״א שלו. לאורך השנים מתפתחת באופן טבעי שפה אישית. יש תפיסת עולם, טעם אישי וגישה תכנונית שמלווים את העבודה, וככל שעובדים יותר הם נעשים מדויקים יותר.

את מדברת הרבה על "רוח המקום". איך מתרגמים מושג כל כך מופשט להחלטות תכנוניות יומיומיות?

רוח המקום באה לידי ביטוי דרך מכלול של החלטות תכנוניות, מבחירת החומרים, דרך האור הטבעי, התאורה והיחסים בין החללים, ועד לאופן שבו הפרויקט נחווה.

הכל טוב יותר בשחור. צוות: דנה אוברזון, עודד לויתן, עופרה גולדברג, ענת נשר, דנה קשת צילום: עמית גרון

מה למדת ברמה המקצועית מהשנים לצד סעדיה מנדל שממשיך ללוות אותך גם היום?

סצ'קו לימד אותי אהבה אמיתית למקצוע ואת החיבור לאנשים בגובה העיניים.

בשנים האחרונות רבים מהבתים הפרטיים נראים דומים זה לזה. מה דעתך על עולם אדריכלות המגורים כיום?

אני חושבת שאנשים מפחדים. יותר קל לקחת משהו שכבר ראית ואהבת אצל מישהו אחר מאשר להמציא משהו חדש משלך. יצירה דורשת אומץ, כי לא תמיד יודעים מראש לאן היא תיקח אותך. כמו באופנה, אנשים לפעמים מאמצים משהו שהם אוהבים אצל אחרים בלי לבדוק אם הוא באמת מתאים להם.

הספר חושף גם סקיצות ותהליכי עבודה. מה רצית שהקוראים יבינו על הדרך שעובר פרויקט לפני שהוא הופך למציאות?

הספר לא מציג את תהליך הבנייה של פרויקט במובן המעשי של העבודה באתר הבנייה, אלא את תהליך החשיבה שחשוב יותר בעיני. איך רעיון מתפתח ואיך החלטות מתקבלות לאורך הדרך. הוא מספר את הסיפור שבין שני עולמות שמלווים את העבודה שלי Craftsmanship ו־Invention. בין ידע וניסיון לבין הרצון לחפש ולהמציא מחדש.

בית הפטיו. צוות: דנה אוברזון, עודד לויתן, דנה קשת, נעה רמפלר, טלי יגר רוקח, עמית שלגי. צילום: עמית גרון

האם יש חומר, טכנולוגיה או רעיון חדש שמסקרן אותך במיוחד ושעוד לא הספקת לממש?

תמיד. כל פרויקט מביא איתו משהו חדש. לפעמים זה אופי המקום, החומרים או הסביבה. כל פרויקט מתחיל מנקודת מוצא אחרת ודורש חשיבה חדשה. יש לי כנראה FOMO מקצועי. תמיד יש עוד משהו לגלות.

כשאת מביטה על האדריכלות הישראלית כיום – מה מעודד אותך, ומה היית רוצה לראות משתנה?

האדריכלות הפרטית בישראל מאוד מעניינת בעיניי ויש בה הרבה עבודות פורצות דרך. יש גם אדריכלים שעושים עבודה מעניינת במבני ציבור. אבל כשזה מגיע למגורים בבניה רוויה, מה שנקרא high density low rise, בעיקר בשכונות החדשות, הרבה פעמים הכול הופך לפלקטי ומשעמם בעיניי. חסרה לי החשיבה. יותר זהות ופחות העתק הדבק.

אחרי ספר שמסכם פרק משמעותי בקריירה, לאן את שואפת להגיע מכאן?

אני עדיין חושבת על זה. ממשיכה להיות סקרנית ולתת לדברים לקרות.

NOT SO MELLOW YELLOW. צוות: דנה אוברזון, עודד לויתן, דנה קש. צילום: עמית גרון

NOT SO MELLOW YELLOW. צוות: דנה אוברזון, עודד לויתן, דנה קש. צילום: עמית גרון

אדריכלות שצומחת מתוך המקום

בהקדמה שכתבה לספר היסטוריונית העיצוב והאוצרת דניאלה אוהד, היא כותבת כי דנה אוברזון מייצגת דור חדש של אדריכלים ישראלים המחברים בין מודרניזם עכשווי לבין זהות מקומית עמוקה. עבודתה נשענת על עקרונות האדריכלות הישראלית המודרנית, אך מעניקה להם פרשנות אישית, רגישה ועכשווית, השואבת השראה מהאקלים, מהנוף ומההיסטוריה של המקום.
אוברזון, ילידת רמת השרון, גדלה בבית שבו אופנה, אמנות ויצירה היו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום. השפעת אביה, מעצב האופנה גדעון אוברזון, ניכרת עד היום בתפיסתה את החומר, הפרופורציות והקומפוזיציה. לאחר לימודיה בבצלאל עבדה במשך שבע שנים לצד אדריכל השימור סעדיה מנדל, ניסיון שעיצב את תפיסתה בדבר אחריותו התרבותית והחברתית של האדריכל ואת מחויבותה לשימור המורשת הבנויה בישראל.
אוהד מתארת את אוברזון כאדריכלית הרואה בכל פרויקט דיאלוג מתמשך בין האדם, הטבע והחלל. היא מעדיפה אדריכלות מסיבית ומוגנת המתאימה לאקלים הישראלי, שואבת השראה מהעיר הלבנה של תל אביב ומהאדריכלות המקומית המסורתית, ומאמינה כי כל מבנה צריך לצמוח מתוך הקרקע, הנוף ורוח המקום (Genius Loci).
האור הטבעי, החומריות המקומית והקשר לסביבה הם אבני היסוד של עבודתה. בפרויקטים שלה משתלבים אבן, עץ, בטון, ברזל וחומרים טבעיים נוספים לכדי שפה אדריכלית עשירה, שבה כל פרט נובע מהפונקציה ומהחוויה האנושית. מבחינתה, אדריכלות טובה אינה רק יצירת מבנה יפה, אלא יצירת מקום בעל משמעות, כזה המספר סיפור ומעניק תחושת שייכות לאורך זמן.

GREEN HAVEN. צוות: דנה אוברזון, עודד לויתן, דנה קשת. צילום: עודד סמדר

ספר שמספר את הסיפור שמאחורי האדריכלות

ספרה החדש של דנה אוברזון, House of Oberson: A Design Legacy, שיצא לאור בהוצאת Rizzoli, מציג לאורך 304 עמודים, 23 פרויקטים נבחרים של סטודיו Oberson Architects, ובהם בתי מגורים פרטיים, מלונות, מתחמי אירוח, משרדים, חללי מסחר ופרויקטים מעורבי שימוש. לצד הצילומים המרשימים, הספר חושף גם את תהליך העבודה שמאחורי כל פרויקט באמצעות סקיצות, תוכניות אדריכליות ותיעוד של שלבי היצירה. במקום להציג את העבודות בסדר כרונולוגי, הוא מאורגן סביב רעיונות מרכזיים – חומר, צבע, קומפוזיציה, משפחה, השראה ודיאלוג – וממחיש כיצד אותם עקרונות מקבלים ביטוי שונה בכל פרויקט.
הספר משלב גם רובד אישי, העוסק בהשפעת בית ילדותה של אוברזון ובקשר העמוק בין אדריכלות, אמנות ואופנה, בהשראת אביה, מעצב האופנה גדעון אוברזון. בין הפרויקטים הבולטים המופיעים בו נמנים Patio House בנווה צדק, Collector's Villa, מתחם Herzliya Hills, חלל התצוגה של Einstein Collection ובוטיק Gideon Oberson. יחד הם מציגים את תפיסת עולמה של אוברזון – אדריכלות שאינה מסתיימת במבנה עצמו, אלא יוצרת חוויה שלמה המחברת בין אדם, מקום, חומר וזיכרון.

לרכישת הספר House of Oberson: A Design Legacy

צילום: שירן קמר

CONCRETE PALM VILLA
צוות: דנה אוברזון, עודד לויתן, סיון פוריץ, הדר בודרה, ג'ניה גרשביץ, דניאל גזית, עפרה גולדברג
צילום: עמית גרון

וילת אבן עכשווית
צוות: דנה אוברזון, עודד לויתן, עפרה גולדברג
צילום: עמית גרון