בלב אנטיגואה גואטמלה, עיר קולוניאלית שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1979, בית מגורים חדש־ישן מספר את סיפורו דרך החומרים, הקירות והפרטים שנשמרו בו. המבנה, שתוכנן על ידי משרד Elemento, נולד מתוך שרידיו של נכס בן מאות שנים, ומחבר בין אדריכלות קולוניאלית ספרדית לבין שכבות מאוחרות יותר שנוספו אליו לאורך השנים.
אבל את הסיפור האמיתי של הבית גילו האדריכלים רק במהלך עבודות השיפוץ.
מאחורי שכבות הבנייה נחשפה קשת אבן מהמאה ה־17, שהייתה ככל הנראה חלק מהכניסה לאורוות של מנזר שעמד בעבר במקום. הקשת הפכה לנקודת המוצא של הפרויקט כולו – לא רק שריד שיש לשמר, אלא אלמנט שמספר על החיים שהתקיימו כאן לפני מאות שנים.
מכאן התחיל תהליך של חשיפת שכבות נוספות.
חלק מקירות האבן בקומת הקרקע מתוארכים לאמצע המאה ה־17. קורות העץ המגולפות באזור המגורים הגיעו ממלון ותיק באנטיגואה משנות ה־30 של המאה הקודמת. הקומה השנייה, לעומת זאת, צעירה בהרבה – היא נוספה בשנת 1994 על ידי אחד מבעלי הבית הקודמים. כך הבית הפך למעשה לארכיון חי: כל תקופה הותירה בו משהו, והאדריכלות החדשה אינה מנסה לייצר אחידות מלאכותית בין השכבות אלא לאפשר להן להתקיים זו לצד זו.

לחיות בתוך ההיסטוריה

כיום הבית מיועד לזוג, לשמונת ילדיהם ולמשפחותיהם. האתגר שעמד בפני האדריכלים היה לכן כפול: לשמר את אופיו ההיסטורי של המבנה, ובמקביל להפוך אותו לבית עכשווי שיכול להכיל משפחה גדולה וחיים יומיומיים פעילים.
בשטח של יותר מ־300 מ"ר תוכננו ארבעה חדרי שינה, ארבעה חדרי רחצה, מטבח, חדר משפחה, פינת אוכל וסלון. מחוץ לבית נוספו מרפסת מקורה בשטח של 49 מ"ר, בריכה ואזור ספא שנמצא מתחת לשרידי המבנה הקיימים.
גם המערכות החדשות נדרשו להשתלב בזהירות. תשתיות החשמל והאינסטלציה הוטמעו במבנה מבלי לפגוע בקירות העתיקים, שהפכו למעשה ל"גבולות שאסור לגעת בהם". במקום להסתיר את המגבלות הללו, התכנון משתמש בהן כחלק מהאופי של הבית.

הישן נשמר ומקבל במה

החומרים המקוריים הם הגיבורים השקטים של הבית. רצפות הטרקוטה שוחזרו, קורות העץ הכהות נותרו חשופות וקירות האבן הטבעית ממשיכים להגדיר את החללים. מולם, ההתערבויות החדשות שומרות על פרופיל נמוך: טיח בגווני לבן ובז', גרניט פורצלן אפור ורצפות עץ יוצרים רקע ניטרלי שמאפשר לחומרים ההיסטוריים לבלוט.
נגיעות עדינות של ירוק זית ותכלת מכניסות אל הפנים את צבעי הסביבה – הצמחייה, המים והחצר – ומעניקות לחללים החדשים קשר ישיר יותר למקום.
כך נוצרת היררכיה ברורה: החדש אינו מתחרה בישן, אלא ממסגר אותו.

הקשת שמספרת את הסיפור

במרכז הבית נשארת אותה קשת שהתגלתה במהלך השיפוץ. היא אינה מוסתרת ואינה מוצגת כפריט מוזיאלי מנותק. להפך – היא משולבת בתוך החיים של הבית.
בתוך הקשת מוצגת עבודת עץ של אמן מקומי, המתארת דמויות אנושיות מסוגננות בצבעוניות עזה. העבודה, המוקדשת לאנרגיה, לאנשים ולרוח של אנטיגואה גואטמלה, יוצרת ניגוד מכוון מול האבן העתיקה והפלטה המאופקת של הבית.
דווקא המפגש הזה מסכם את הפרויקט: אבן בת מאות שנים, יצירה עכשווית וחיי משפחה שמתרחשים סביבם.

בית שהוא גם מקום מפגש

היבט נוסף בתכנון הוא תחושת הקהילה. לאורך הפרויקט שולבו בעלי מלאכה ואמנים מקומיים, וחלק גדול מהרהיטים תוכנן במיוחד עבור המשפחה. מיטות קומתיים, למשל, תוכננו בהתאם לצרכים של הילדים, ובמרכז אזור האוכל ניצב שולחן עגול המיועד לשנים־עשר סועדים. הפרטים הללו הופכים את הבית ממבנה היסטורי ששומרו שרידיו למקום שנועד להמשיך את הסיפור.
Elemento אפשרו לכל התקופות שלו להישאר נוכחות: הקירות מהמאה ה־17, המלון משנות ה־30, התוספת משנות ה־90 וההתערבות האדריכלית של היום. הבית אינו מוזיאון של העבר. הוא בית שחיים בו.

מיקום: אנטיגואה גואטמלה, גואטמלה
השלמה: 2025
שטח בנוי: 300 מ"ר
אדריכלות: Elemento
לקוח: פרטי
צילום: Topofilia Studio, באדיבות Elemento