דווקא תנאי הפתיחה האלה הפכו לנקודת המוצא של הפרויקט. במקום לנסות להתחרות בנוף או לפצות על היעדרו של מוקד טבעי יוצא דופן, ביקשו האדריכלים ליצור חוויית אירוח הנובעת מהמרחב עצמו – מהטופוגרפיה, מהאור, מהמעבר בין פנים לחוץ ומהמפגש עם הקרקע.הרעיון האדריכלי המרכזי הוא יצירת כפר קטן של סמטאות, גשרים וחצרות, שבו האדריכלות אינה רק מכילה את חוויית האירוח, אלא הופכת את התנועה במרחב ואת המפגש עם הטבע לחלק בלתי נפרד ממנה.המתחם תוכנן מתוך רצון לשמר ככל האפשר את הטופוגרפיה הקיימת. במקום להציב מבנה אחד גדול ודומיננטי, חולק הפרויקט למספר גופים בנויים, הממוקמים לאורך המדרון ומקיפים חלל פתוח מרכזי. החלוקה יוצרת קנה מידה המזכיר יישוב כפרי, שבו המבנים מתקיימים זה לצד זה ומגדירים ביניהם מרחבים משותפים.
השטח הפתוח אינו נתפס כשטח שיורי בין הבניינים, אלא כמרכיב מרכזי בתכנון. הוא מתפקד כרשת של מעברים, סמטאות וחצרות, המארגנת את התנועה במתחם ומחברת בין יחידות האירוח לבין החללים המשותפים. הבחירה בדימוי הסמטה הכפרית נושאת משמעות נוספת: היא מאפשרת לאורחים לחוות את הסביבה דרך הליכה, שהייה והתבוננות, ולא רק דרך מבט פנורמי אל הנוף. הרוח, שינויי מזג האוויר, הצללים ותנועת השמש נעשים לחלק מהחוויה האדריכלית היומיומית. החללים שבין המבנים מקבלים אופי משתנה בהתאם למיקומם, לכיוונם וליחסים ביניהם. אזור הכניסה והקבלה מתארגן סביב גן מים מרכזי, שאליו מובילים שני צירי גישה מצטלבים. המבנים המקיפים את החלל ממוקמים בגבהים שונים, בדומה לבתים קטנים המתקבצים סביב רחוב או כיכר. החתכים המשתנים של המבנים מייצרים משחק מתמשך של אור וצל. לאורך היום משתנים גבולות האור, הצללים נעים על פני הקירות והקרקע, והחלל הפתוח מקבל איכויות שונות. כך, גם ללא נוף דרמטי, נוצרת חוויה עשירה הנשענת על תופעות טבע בסיסיות ועל האופן שבו האדריכלות מתווכת אותן.
המבנים אינם מתפקדים כאובייקטים מבודדים, אלא כמערכת יחסים בין מסה לריק. המרווחים ביניהם חשובים לא פחות מהבנוי עצמו, והם אלה שמעניקים למתחם את אופיו הכפרי ואת תחושת הגילוי המלווה את ההליכה בו.
מערכת המדרגות היא אחד המרכיבים הבולטים בפרויקט. דרכי הגישה השונות מותאמות למפלסי הקרקע ולשיפוע האתר, וכל אחת מהן מציעה חוויה מרחבית אחרת. אחת המדרגות מכונה "מדרגות האור". היא מקשרת בין הדרך החיצונית, החצר העליונה והחללים התפעוליים שמתחת לפני הקרקע, ובהם אזורי כביסה, אחסון וחניה. פתחים בחזית ובחצר מאפשרים לאור לחדור אל החלל וליצור על הקירות והרצפה דימויים משתנים של אור וצל. האדריכלים מתארים את האפקט כמעין ציור בדיו ובשטיפות מכחול, המשתנה עם גובה השמש. גרם מדרגות נוסף ניצב בניצב לשיפוע הקרקע. מעליו בולט אלמנט קונזולי, שמעדן את תחושת המסיביות של קיר התמך ומעניק למעבר ממד חזותי ודינמי. המדרגות אינן רק אמצעי להתגבר על הפרשי גובה. הן הופכות את המעבר בין המפלסים לרצף של רגעים אדריכליים, שבהם האור, החומר והפרופורציות מגדירים מחדש את חוויית התנועה.
רשת הגשרים היא מרכיב נוסף המגדיר את אופיו של Moken Resort. הגשרים נפרשים בין המבנים בכיוונים שונים, חורגים מקצה המדרון ולעיתים נראים כאילו הם מרחפים מעל הקרקע. מעבר לתפקידם הפונקציונלי, הם משמשים כטיילות וכנקודות תצפית. ההליכה עליהם מאפשרת לחוות את המתחם מגבהים שונים ולראות כיצד המבנים, קווי הגגות והנוף הכפרי מתחברים לתמונה אחת. הגשר מתפקד אפוא כמעין עורק תנועה המחבר בין חלקי המתחם, אך גם כאמצעי ליצירת קהילה זמנית של אורחים. הוא מעודד מפגש, תנועה משותפת והתבוננות בסביבה, ובכך מחזק את הדימוי של כפר קטן ולא של מקבץ יחידות אירוח מנותקות.
גם תכנון יחידות האירוח נובע מהתייחסות ישירה לטופוגרפיה. חתכי היחידות משתנים בהתאם לשיפוע, והמפלסים הפנימיים מתוכננים כך שיתאימו להפרשי הגובה של הקרקע. הקירות החיצוניים שבין היחידות מתפקדים במקומות מסוימים גם כקירותיו של החלל הפתוח. כך מיטשטש הגבול בין הבניין לבין המרחב שבחוץ, ונוצרת מערכת שבה החצרות והמעברים הם המשך של האדריכלות ולא תוספת לה. גם החלל הפנימי אינו מסתיים בגבולות החדר. המרחב המקופל והמשתנה של היחידה ממשיך אל גינת הגג, ומייצר קשר אנכי בין הפנים לבין החוץ. התוצאה היא חוויה שאינה מבוססת רק על נוחות או על שטח החדר, אלא גם על רצף מרחבי, על שינויי מפלס ועל קשר מתמיד עם האוויר הפתוח.
הבחירה בבטון חשוף מעניקה למתחם שפה חומרית אחידה ומאופקת. הבטון מדגיש את המסות, את הקווים הגאומטריים ואת היחסים בין המבנים, אך גם מגיב באופן מובהק לשינויים באור ובצל. על רקע החומריות המונוליתית, החללים הפתוחים, גן המים, הגשרים והצמחייה מקבלים נוכחות משמעותית. האדריכלות אינה נשענת על קישוט או על מחוות צורניות בלבד, אלא על האופן שבו אור, חומר, טופוגרפיה ותנועה משתלבים זה בזה. המתחם מציע בכך תפיסה שונה של אירוח: במקום למקם את האורח מול נוף מרשים, הוא מזמין אותו להיכנס אל תוך מערכת מרחבית שנבנית בהדרגה סביבו.
Moken Resort מציע פרשנות אדריכלית למושג אתר הנופש. הפרויקט אינו מנסה להתעלם מהתנאים הפשוטים של סביבתו הכפרית, אלא הופך אותם לבסיס לתכנון. המדרון מכתיב את מפלסי המבנים; המרווחים ביניהם הופכים לסמטאות; הגשרים מייצרים מסלולי תנועה ותצפית; והמדרגות והחצרות מתווכות בין האור, הקרקע והמרחב הפנימי.
המהלך המרכזי הוא המעבר מתפיסה של מבנה בודד לתפיסה של מערכת מרחבית שלמה. האיכות האדריכלית אינה נמצאת רק בחדרי האירוח, אלא גם במה שמתרחש ביניהם – בדרך אליהם, במפגש שבחצר, בצל המשתנה על הקיר ובהליכה על גשר מעל המדרון. במובן זה, Moken Resort אינו רק מקום ללון בו, אלא כפר אדריכלי קטן שמבקש להחזיר את תשומת הלב לחוויות היומיומיות של מקום: הליכה, שהייה, אור, רוח ומפגש אנושי.

שם הפרויקט: Moken Resort
מיקום: טאאן, מחוז צ'ונגצ'ונג הדרומי, דרום קוריאה
אדריכלות: IDMM Architects, Kwak Heesoo
שנת השלמה: 2011
שטח המגרש: 1,650 מ"ר
שטח בנוי בקומת הקרקע: 433.64 מ"ר
שטח בנייה כולל: 588.94 מ"ר
מספר מפלסים: מרתף אחד ושלוש קומות מעל הקרקע
שיטת בנייה: בטון מזוין
גמר חוץ: בטון חשוף
צילום: Yoon Joon Hwan