האם ההישגים של אדם יכולים להאפיל על מעשיו? הנה כמה דוגמאות בולטות שמציפות את השאלה:

כריסטופר קולומבוס – במשך דורות הוצג כמגלה אמריקה וכסמל לאומץ ולתעוזה של עידן התגליות. אלא שבמסעותיו ובתקופת שלטונו באיים הקריביים היה מעורב בשעבודם של ילידים, בעבודות כפייה ובמדיניות קולוניאלית אלימה. עבור העמים הילידיים, הגעתו סימנה את תחילתה של תקופה הרסנית.

מהטמה גנדי – מנהיג המאבק ההודי לעצמאות וסמל עולמי להתנגדות בלתי אלימה. אולם כתביו ועמדותיו המוקדמות מתקופת שהותו בדרום אפריקה חושפים גם התבטאויות גזעניות כלפי האוכלוסייה השחורה. חוקרים מצביעים על שינוי והתפתחות בעמדותיו לאורך השנים, ולכן גם כאן התמונה מורכבת יותר מהדימוי המוכר.

קוקו שאנל – מעצבת האופנה הצרפתייה חוללה מהפכה בעולם הלבוש הנשי והפכה לאחת הדמויות המשפיעות בתולדות האופנה. אולם בתקופת הכיבוש הנאצי בצרפת קיימה קשרים עם גורמים נאצים, ולפי מסמכים ועדויות שנחשפו לאחר המלחמה אף הייתה קשורה לשירות המודיעין הגרמני.

וינסטון צ'רצ'יל – ראש ממשלת בריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, שנחשב לאחד המנהיגים המרכזיים במאבק בנאצים. לצד תפקידו ההיסטורי, צ'רצ'יל החזיק בעמדות גזעניות ואימפריאליסטיות, ומדיניות ממשלתו בתקופת הרעב הגדול בבנגל בשנת 1943 נותרה נושא לביקורת ולוויכוח היסטורי.

תומס אדיסון – הממציא והיזם שהפך לאחד מסמלי החדשנות האמריקאית. שמו נקשר גם בפרק אפל בתולדות היחס לבעלי חיים: ב-1903 צולמה הוצאתה להורג של הפילה טופסי (Topsy) באמצעות התחשמלות. הסרט הופק בידי חברת אדיסון, אך בניגוד לטענה הרווחת ברשת, אדיסון עצמו לא היה מעורב בהחלטה להמית את הפילה או בביצוע ההוצאה להורג.

הנה גיבורים נוספים שלא היו כאלה קדושים – דמויות נערצות עם צדדים פחות זוהרים:

אלברט איינשטיין – הגאון ששינה את פני הפיזיקה, אך בחייו האישיים התגלו יחסים מורכבים עם נשותיו וילדיו, בגידות והתנהגות שתוארה במכתביו כקרה ומרוחקת.

ג'ון לנון – סמל השלום והאהבה, שהודה בעצמו כי נהג באלימות כלפי נשים בעברו, ואף הכה את אשתו הראשונה, סינתיה.

פבלו פיקאסו – מגדולי האמנים של המאה ה-20, אך גם אדם שמערכות היחסים שלו עם נשים, התנהגותו השתלטנית והיחס הקשה לחלק מבנות זוגו עוררו ביקורת חריפה.

סטיב ג'ובס – האיש שהפך את אפל לאימפריה ושינה את עולם הטכנולוגיה, אך יחסיו עם בתו ליסה והאופן שבו התנהל מול עובדים ועמיתים מציירים תמונה מורכבת הרבה יותר.
מארק טוויין – הסופר האהוב, שכתביו כוללים גם ביטויים ועמדות גזעניות המשקפים את החברה האמריקאית בתקופתו, ומעוררים דיון על מורשתו.
הנרי פורד – התעשיין שחולל מהפכה בייצור המכוניות, אך פרסם תעמולה אנטישמית חריפה שהשפיעה גם על תנועות אנטישמיות באירופה.
וולט דיסני – האיש שמאחורי ממלכת הקסם והדמויות שגדלנו עליהן. לאורך השנים הועלו נגדו טענות על אנטישמיות, גזענות והתנהלות בעייתית כלפי עובדים.

אלפרד היצ'קוק – במאי הקולנוע האגדי, שהואשם בהטרדה מינית ובהתנהגות פוגענית כלפי השחקנית טיפי הדרן (Tippi Hedren).

אלביס פרסלי – מלך הרוקנרול, שהכיר את פריסילה בולייה כשהייתה בת 14 והוא היה בן 24. מערכת היחסים ביניהם החלה כשהייתה נערה, פרט שממשיך לעורר אי-נוחות וביקורת.

צ'רלי צ'פלין – הגאון הקומי שהצחיק מיליונים, אך נישא לנערות צעירות ממנו בעשרות שנים.
אנדרו ג'קסון – נשיאה השביעי של ארצות הברית, שנחשב בזמנו למייצג האדם הפשוט, אך היה אחראי למדיניות גירוש האוכלוסייה הילידית, ובה בין היתר חוק העברת האינדיאנים (Indian Removal Act).

חשוב לציין: חלק מהדוגמאות מבוססות על תיעוד היסטורי, אחרות על עדויות, פרשנויות או טענות שעלו בדיון המקורי ולא אומתו באופן עצמאי. אין להתייחס אליהן כולן כאל עובדות מוכחות.
אז מה עושים עם כל זה? האם אפשר להפריד בין יצירתו של פיקאסו לבין יחסו לנשים? ליהנות מסרטיו של דיסני בלי לחשוב על האדם שמאחורי האולפן? להעריץ את גאונותו של איינשטיין ובו בזמן להכיר בכישלונותיו כאיש משפחה?
האם אנחנו מוכנים לוותר על הגיבורים שלנו כשהם מתגלים כאנשים בשר ודם, עם לא מעט כתמים בעברם?
הסיפורים הללו אינם מבטלים בהכרח את ההישגים של אותן דמויות, אך הם מזכירים שההיסטוריה אינה מורכבת מדמויות מושלמות ומגיבורים חד-ממדיים. אפשר להעריך תרומה מדעית, אמנותית או פוליטית, ובו בזמן לבחון בביקורתיות את הבחירות האישיות ואת המעשים של מי שעמדו מאחוריה.