מה קורה כאשר הגבול בין חומר שצמח בטבע לחומר שיוצר בידי אדם הולך ונעלם? האדריכלית, המעצבת והחוקרת הישראלית-אמריקאית נרי אוקסמן מציעה חזון שבו ביולוגיה, טכנולוגיה ואדריכלות משתלבות למערכת אחת. באמצעות חומרים חיים, אורגניזמים מהונדסים ותהליכי ייצור מתקדמים, היא מבקשת לשנות את הדרך שבה אנחנו מתכננים, בונים ומבינים את הסביבה שלנו. הצצה לעולמה של מי שמבקשת להוביל את המעבר מהעידן הדיגיטלי לעידן הביולוגי.

 

נרי אוקסמן פועלת באחד האזורים המרתקים שבין מדע, אמנות, עיצוב ואדריכלות. אדריכלית בהכשרתה, מעצבת, ממציאה וחוקרת, היא אינה מסתפקת בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות ליצירת צורות וחומרים חדשים. עבודתה מבקשת לבחון מחדש את עצם ההפרדה בין הטבעי למלאכותי, בין מה שהאדם מייצר למה שהטבע מצמיח. את תפיסת העולם הזו היא מכנה Material Ecology – אקולוגיה חומרית, והיא עומדת גם במרכז ספרה החדש, Mediated Matter: Design and Invention in the New Biological Age, שראה אור בהוצאת MIT Press.
אוקסמן, שהקימה והובילה את קבוצת המחקר Mediated Matter במעבדת המדיה של MIT בין השנים 2010–2020, פיתחה לאורך השנים שיטת עבודה רב-תחומית המשלבת אדריכלות, הנדסת חומרים, ביולוגיה סינתטית, רובוטיקה וייצור דיגיטלי. מבחינתה, הטבע אינו רק מקור השראה צורני או מאגר של משאבים, אלא שותף פעיל בתהליך התכנון והיצירה.

 

Oxman and the Mediated Matter group team through the Aguahoja I (2018) installation. (Photo Courtesy the Mediated Matter Group)

 

Aguahoja 2018 image courtesy of Neri Oxman and The Mediated Matter Group

 

מהעידן הדיגיטלי לעידן הביולוגי

אחד הרעיונות המרכזיים בתפיסתה של אוקסמן הוא המעבר למה שהיא מכנה "העידן הביולוגי" (Biological Age). אם העידנים ההיסטוריים הוגדרו באמצעות חומרים כמו אבן, ברונזה וברזל, והעידן הדיגיטלי התבסס על עולם המידע והקוד הבינארי, הרי שהשלב הבא, לדבריה, יתבסס על הבנת מערכות החיים והיכולת לעבוד איתן.
היא מתארת מעבר מעולם של 117 יסודות בטבלה המחזורית, דרך שפת האפסים והאחדות של המחשוב, אל ארבע אבני הבניין של הקוד הגנטי – A, C, T ו-G. הביולוגיה הופכת בעיניה למדיום חדש של יצירה, כזה המאפשר לא רק לתכנן ולייצר חומרים, אלא גם לתכנת תהליכי צמיחה, תגובה והסתגלות.
השינוי הזה מחייב, לדבריה, גם שינוי בכלי העבודה של מעצבים ואדריכלים. אם בעבר שולחן השרטוט היה כלי העבודה המרכזי, ובעידן הדיגיטלי החליף אותו המחשב, הרי שבעידן הביולוגי מצטרפת אליו המעבדה הביולוגית. במעבדת המחקר שלה עבדו מעצבים, אדריכלים, מהנדסים וביולוגים לצד אורגניזמים חיים – מחיידקים ועד דבורים וזחלי טוואי המשי – כחלק בלתי נפרד מתהליכי הניסוי והייצור.

 

 

 

כשהאורגניזמים הופכים לשותפים בתכנון

אחד הפרויקטים המזוהים ביותר עם עבודתה הוא Silk Pavilion, מבנה אדריכלי שנוצר באמצעות שילוב בין זרוע רובוטית לבין כ-6,500 זחלי טוואי משי. הרובוט יצר את השלד הראשוני, ואילו הזחלים השתתפו ביצירת המעטפת באמצעות תהליך טוויית המשי הטבעי שלהם. באמצעות שליטה בתנאי האור והחום, בחנו החוקרים כיצד ניתן לכוון את פעילותם של האורגניזמים ולשלב אותה בתהליך הייצור האדריכלי.
בפרויקט Aguahoja בחנה הקבוצה אפשרות אחרת לייצור חומרים. באמצעות רכיבים טבעיים כמו קליפות תפוחים ושריונות סרטנים פותחו חומרים מתכלים המבוססים על מים, המסוגלים להגיב לתנאי הסביבה ולחזור בסוף מחזור חייהם למרכיביהם הטבעיים. בפרויקטים נוספים נחקרה הדפסה תלת-ממדית של זכוכית מותכת, וכן יצירת סביבות אדריכליות המותאמות לצורכיהן של דבורים.
המשותף לפרויקטים הוא הניסיון להחליף את התפיסה התעשייתית המסורתית, שבה חומרים מיוצרים, מורכבים ומושלכים, במערכת המבוססת על תהליכים טבעיים של צמיחה, הסתגלות והתכלות.

 

Aguahoja 2018 image courtesy of Neri Oxman and The Mediated Matter Group

 

Neri Oxman's 2014 furniture work, Gemini, part of the San Francisco Museum of Modern Art's collection.Photo Katherine Du Tiel Courtesy of SFMOMA

 

 

מעבדה ביולוגית שאפשר ללבוש

אחד הניסויים יוצאי הדופן של אוקסמן הוא פרויקט Wanderers משנת 2014, שבמסגרתו פיתחה סדרת מערכות לבישות המשלבות את גוף האדם עם תהליכים ביולוגיים. אחת מהן, Mushtari, תוכננה כמערכת עיכול מלאכותית לבישה: צינור רציף שהודפס בתלת-ממד באורך של כ-59 מטרים, וקופל סביב גוף המשתמש.
המערכת תוכננה להכיל ציאנובקטריה מהונדסת גנטית, המסוגלת לנצל את אור השמש בתהליך הפוטוסינתזה ולייצר סוכרים. החזון היה ליצור מעין כור ביולוגי זעיר הנישא על הגוף, שבו אורגניזמים חיים הופכים אנרגיית אור לחומרים בעלי ערך אנרגטי. הפרויקט ממחיש את אחד הכיוונים המעניינים במחקר של אוקסמן: הפיכת פריט לבוש ממעטפת חיצונית למערכת ביולוגית פעילה, המקיימת יחסי גומלין עם הגוף והסביבה.
אוקסמן מתארת עבודות מסוג זה כ"מאובנים של העתיד" (Fossils of the Future). בניגוד למאובנים המתעדים את ההיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ, אלה הם אובייקטים המבקשים לספר סיפור על עתיד אפשרי – עתיד שבו הגוף, החומר והטכנולוגיה פועלים כמערכת משולבת.

 

Björk wearing Oxman’s “Rottlace” (2016) mask, designed by the Mediated Matter Group in collaboration with Stratasys. (Photo Santiago Felipe)

 

בין מסכות מוות לחומרים חיים

המחקר של אוקסמן אינו מסתפק בחיבור בין ביולוגיה לאדריכלות, אלא מתרחב גם לתחומי הרפואה, התרבות והחברה. בפרויקט Vespers, סדרת מסכות תלת-ממדיות בהשראת מסכות מוות היסטוריות, פיתחה קבוצת המחקר טכנולוגיה המאפשרת לשלב מיקרואורגניזמים חיים בתהליך ההדפסה. באמצעות הנדסה גנטית תוכננו חיידקים מסוג E. coli להגיב לאותות ביולוגיים ולייצר פיגמנטים בצבעים המזוהים עם תרבויות עתיקות.
הסדרה התפתחה בהמשך לפרויקט Totems, שבמרכזו המלנין – הפיגמנט המצוי בבני אדם ובמגוון רחב של אורגניזמים בטבע. אוקסמן בחנה את האפשרות לייצר ולהדפיס מלנין במבנים מורכבים, תוך התמקדות בתכונותיו הביולוגיות, ובהן יכולתו להגן מפני קרינה. המחקר העלה גם שאלה חברתית ותרבותית: כיצד חומר בעל חשיבות ביולוגית כה רחבה, האחראי בין היתר לצבע עורנו, הפך לאורך ההיסטוריה לסמל בעל משמעויות חברתיות מורכבות?
מעבר להיבט העיצובי, המחקר בוחן אפשרויות עתידיות לשימוש בחומרים ביולוגיים בהנדסה ביו-רפואית, בפיתוח מערכות הגנה מקרינה וביישומים נוספים. כך הופכת האקולוגיה החומרית מתחום העוסק ביחסים שבין חומר לצורה לפלטפורמה רחבה יותר, המחברת בין מדע, תרבות, חברה וסביבה.

 

נרי ואביה רוברט אוקסמן

 

נרי ואמה רבקה אוקסמן

 

לא עוד אובייקט בודד, אלא מערכת שלמה

אחד העקרונות החשובים בתפיסתה של אוקסמן הוא המעבר מתכנון של מוצר או מבנה כאובייקט עצמאי לתכנון של מערכות יחסים. מבחינתה, אין לבחון פריט לבוש, רהיט או בניין במנותק מהסביבה שבה הם מתקיימים. יש להתייחס אליהם כחלק ממערכת רחבה המחברת בין גוף האדם, המבנה, העיר והמערכות האקולוגיות שסביבם.
בהקשר זה היא טבעה את המושג Material Singularity – "הסינגולריות החומרית". זהו מצב עתידי שבו הגבולות בין החומר הטבעי לחומר המלאכותי ייטשטשו עד שלא ניתן יהיה להבחין ביניהם. אוקסמן מתארת עתיד שבו חומרים שפותחו בידי אדם יפעלו בדומה למערכות טבעיות, יגיבו לשינויים בסביבתם, ייצרו אנרגיה, יקלטו פחמן ואולי אף יתריעו על שינויים בטמפרטורה ובלחות. לדבריה, כאשר ההבחנה בין מה שנבנה למה שצמח תיעלם, האקולוגיה החומרית תהפוך לחלק בלתי נפרד מהסביבה, ממש כמו מזג האוויר.
זוהי גם הסיבה לכך שהיא אינה רואה בפרויקטים שלה מוצרים בודדים, אלא פלטפורמות מחקריות המורכבות משלושה מרכיבים: המוצר, תהליך הייצור והמדיניות – שלושת ה-Ps שלה. מבחינתה, יצירה חדשה צריכה להיבחן לא רק על פי התוצאה החזותית או הפונקציונלית שלה, אלא גם על פי התהליך שאפשר אותה וההשפעה הרחבה שלה.

 

 

 

לחשוב במונחים של מיליארדי שנים

גם תפיסת הזמן של אוקסמן חורגת מהמקובל בעולם התכנון. היא מציעה להתחיל כל פרויקט בהתבוננות אל העבר הרחוק מאוד, לעיתים מאות אלפי שנים ואף מיליארדי שנים לאחור, ובה בעת להשליך את המחשבה מאות שנים קדימה. מבחינתה, אורגניזמים עתיקים הם מקור ידע שאפשר ללמוד ממנו על פתרונות טכנולוגיים וסביבתיים שטרם פותחו.
היא מתייחסת, למשל, לציאנובקטריה, אורגניזמים עתיקים שהיו שותפים להתפתחות הפוטוסינתזה ולשינויים בהרכב האטמוספרה של כדור הארץ. היכולת שלהם להמיר אור לאנרגיה ממחישה עבורה עד כמה תהליכים שהתפתחו בטבע במשך מיליארדי שנים יכולים להפוך למקור השראה ליצירה אנושית.
העיסוק הזה בזמן הרחב מתחבר גם לדאגתה של אוקסמן לעתיד המגוון הביולוגי. היא רואה באובדן מינים ובשינויי האקלים אתגרים מרכזיים של האנושות, ומבקשת לרתום את המדע, העיצוב והאדריכלות לשימור מערכות החיים בכדור הארץ.
בסופו של דבר, החזון של נרי אוקסמן אינו מסתכם באדריכלות ירוקה, בשימוש בחומרים ממוחזרים או בצמצום צריכת האנרגיה. הוא מציע שינוי עמוק יותר בתפיסת התכנון: מעבר מייצור של אובייקטים סגורים ומוגדרים ליצירת מערכות חיות, משתנות ומקיימות יחסי גומלין עם סביבתן. בעולם שהיא מדמיינת, האדריכלות לא תהיה עוד רק מה שהאדם מציב בתוך הטבע, אלא חלק ממערכת החיים עצמה – מערכת שבה הגבול בין מה שנבנה למה שצמח הולך ונעלם.

 

photo By Pop!Tech – flicker

 

A prototype 3D-printed with chitosan resin

 

 

Oxman, photographed during her recent pregnancy. (Photo Courtesy Michael Avedon)

 

בתמונה העליונה: Noah Kalina Wikipedia

 

לכל הכתבות בקטגוריית אדריכלות
+כתבות מומלצות
כשהאדריכלות צומחת מהטבע: נרי אוקסמן מציגה חזון חדש לעתיד הבנייה
עיצוב פנים
כשהאדריכלות צומחת מהטבע: נרי אוקסמן מציגה חזון חדש לעתיד הבנייה
כיצד ייראו מבנים כאשר הטבע יהפוך לשותף פעיל בתהליך התכנון והבנייה? זו השאלה העומדת
ZHA השלימה את התיאטרון המלכותי ברבאט, מרוקו
עיצוב פנים
ZHA השלימה את התיאטרון המלכותי ברבאט, מרוקו
  התכנון האדריכלי, שהוצג לראשונה בשנת 2010 על ידי מייסדת המשרד, האדריכלית זאהה חדיד,
בית בסרדיניה שנפתח אל הנוף
עיצוב פנים
בית בסרדיניה שנפתח אל הנוף
  הבית מתפרש על פני שני מפלסים, ומשלב בין בסיס מאבן גרניט מקומית לבין

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.