החיג’אב הוא סמל גלוי מאוד של אמונה, מנהג וסגנון בלגוס. הסדרה המכונה Enshroud, מציגה נשים לבושות בחיג’אב מודגש ברקע סגנונות צבעוניים ותוססים, המעניקים תחושה של ביטוי אישי ומהנהנים לסגנון האופנה הייחודי של ניגריה. הנשים קופצות, מסתובבות ורוקדות, מוסיפות אלמנט קל משקל לבגד עם היסטוריה כבדה וטעונה פוליטית. החיג’אב מוצג כאלמנט מופשט, תוך התבוננות בצורותיו, בצבעיו ותרומתו לזהות, לביטוי עצמי ולסגנון.
באתר שלה מסבירה הצלמת: “הסדרה משקפת גם את התפיסות והמציאויות סביב הנשים הלובשות רעלות – בגדים עם היסטוריה ארוכה ומורכבת שקדמה לאיסלאם. בעבר הרחוק, רעלות הצביעו על מצבה החברתי של האישה. כיום, החיג’אב מצטמצם, לרוב, לסמל מושמץ, חלק מתרבות הפחד הלאומנית. נשים בחיג’אב מסתכנות בסטריאוטיפים, הדרה חברתית, שיפוט והתעללות. רבים מקשרים את הרעלה לקיצוניות ודיכוי נשי. מציאויות אלה קיימות, אך אינן מייצגות את הסיפור השלם. נשים רבות שלובשות חיג’אב, חשות שזה עניין של בחירה ובוחרות לעשות זאת כדי לשמור על צניעותן, פרטיותן ומתוך כבוד לתרבותן, לדתן ולמסורת שלהן”. הנשים בצילומיה של מדינה, מציגות את ייחודיות האופנה בניגריה – דוגמה נגדית לגלובליזציה של האופנה והטרנדים בימינו.
במערב, החיג’אב מסמל לעתים דווקא עמדה נגד האיסלאמופוביה. כך למשל, יצרנית בגדי הספורט Nike הוציאה עתה לשוק את Nike Pro Hijab לספורטאיות מוסלמיות והדוגמנית הקנייתית-אמריקאית Halima Aden היא הדוגמנית הראשונה שהופיעה בחיג’אב על שער ווג הבריטי.