מיכל רוטמן לאור עוסקת בציור מופשט, צבעוני מאוד, ובדרך-כלל רווי בדימויים מגוונים: דפוסים ומוטיבים חוזרים, דימויים מן-המוכן מעולם החי ומעולם הצומח, אורנמנטיקה פרחונית וגאומטרית, אריחים מצוירים, גזירי נייר מודפס, שרבוטים, וכן מילים ומשפטים שהוצאו מהקשרם, חלקם בטכניקת קולאז’ וחלקם בכתב ידה.
רוטמן לאור מכסה חלק מהדימויים המושאלים, “מחקה” את חלקם או יוצרת הדים מצוירים של הדימויים המקוריים. בתוכם בולט במספר ציורים דימוי של קקטוס; זה איננו הצבר המוכר לנו יחד עם ייצוגיו באמנות הישראלית, אלא דימוי המזוהה עם מדבריות מקסיקו ודרום ארצות-הברית.
ציורים אחדים נראים כמבנים מופשטים ודחוסים, מכונסים לעבר מרכז הבד ומותירים את שוליו חשופים, ללא מגע צבע, באופן המאזכר את ציורי הגבס המופשטים של מרסל ינקו. אחרים תחומים בבד מרובע, במין ניסיון להכניס סדר בכאוס לכאורה; הדימויים והטיפול הצבעוני נמתחים כמעט עד לקצות הבד, בהשאירם רק נימה מצבע הרקע. במכלול הציורים ניתן למצוא הדים למופשט הלירי שאפיין את קבוצת “אופקים חדשים”, בעיקר אמנים מובילים כמו זריצקי, שטרייכמן וסטימצקי, אבל לא מעט אזכורים גם לינקו, כאמור, לצבי מאירוביץ, אהרון כהנא ואחרים. נראה שרוטמן לאור מזדהה עם השאיפה לאוניברסליות באמנות וחותרת לציור שיש בו חופש, אור ואופטימיות.
אך האמנית לא מסתפקת בציור נטו והיא לא מתייחסת אליו באותה קדושה אופיינית, המרחיקה את האמנות למחוזות הרוחניים והנישאים; היא מנכסת את ציוריה שלה חזרה אל חיי היומיום, אל סביבת המגורים, אל החפצים השימושיים. היא יוצרת שולחנות ומחיצות שעליהם מודפסים ציורים ומקטעי ציור, רהיטים מעוצבים וייחודיים, ואלמנטים עיצוביים נוספים שיחד עם הציורים על הקירות יוצרים סביבות מגורים, אזורי פנאי או שטחי עבודה טוטליים. כך, במעין “אבולוציה יצירתית” היא יוצרת שלם שהוא גדול מסכום חלקיו – סביבת חיים הוליסטית, כהגדרתו של האינטלקטואל והמדינאי יאן סמאטס לפני כמאה שנים.
פתיחה: 11.4.19
נעילה: 18.5.19
הגלריה במלון דיאגילב, מזא”ה 56, תל-אביב
