נקלע בדרכי / רוני גולוס

גלריה פריסקופ, 24/5 – 23/6

לרוני גולוס עיצוב הוא דרך חיים. פריזמה לעולם. כמו שטבח חי דרך אוכל, כמו שמנצח חי דרך מוזיקה. כל מבט הוא הזמנה לחשיבה מחודשת. כל חומר הוא בסיס למחקר. ערמות ערמות בצידי הכביש: שאריות. פסולת. חומרים שסיימו את תפקידם. ביד רכה, בוטחת אוספת את חומרי הגלם, לוקחת אותם אליה לסטודיו, שם תפיח בהם חיים חדשים.
באובייקטים בתערוכה, החומר הקרמי כולא את האורגני, מאלף אותו, אך בה בעת, האורגני מארגן את החומר הקרמי, מבקיע בו עיגולים, מחורר אותו ופוער בו פתחי אוורור. האובייקטים שנוצרים הנם פראיים ומאולפים בו זמנית. מלאי כבוד למסורת קרמית בת אלפי שנים ולחומרים בני מליוני שנים, ובה בעת מחשבים מסלול מחדש, יוצרים בהם חיים חדשים, חיים משותפים, כאילו מעולם לא נפרדו.
רועי מעין, אוצר

“זה יהיה טוב למשהו”, זהו משפט שאני אומרת כבר שנים ארוכות, בכל פעם שמופנית אלי השאלה לשם מה אספת משהו מהרחוב, מהשדה, מהיער, משולי הדרכים, למה את צריכה?
אין לי מושג למה ישמשו והשאלה שתמיד מקוננת בי היא האם אוכל להפוך את המושלך למומלך. מה שאספתי, מה שמצאתי בדרך, נשמר ליום הנכון והיום הזה כמעט תמיד מגיע.
בחייהם הקודמים חיו הענפים והסנסנים בשיא תפארתם שרק פלא הבריאה יכול ליצור. כשנגדעו חייהם והם הושלכו לצידי הדרך, אבדה תפארתם. הם נקרו בדרכי, רציתי לתת להם חיים חדשים, מופע חדש דרך עיניי, בדרכי. מפגישה ומחברת חומרים שלא אמורים להיפגש או לחיות יחד, שילוב בין טבע לתרבות.
שנים ארוכות עסקתי בעיצוב מוצרים. בעיקר מוצרים עבור תינוקות, בתקווה שיתעצבו כאנשים סקרניים ויצירתיים. במהלך השנים מוצרים שעיצבתי, יחד עם שותפתי צפרירה, היו להצלחה ברמה עולמית. חברת “גולוס ויסמן עיצוב” הייתה למותג מוכר בעולם, שמוצריו זכו לעשרות פרסים בין לאומיים. בעקבות ההצלחה אף הקמנו חברה משלנו שעוסקת בעיצוב, יצור ושיווק של מוצרי תינוקות ברחבי העולם. החברה ממשיכה את פעילותה בהצלחה, בלעדי, מאז עזבתי את העבודה המשותפת.
חזרתי לאהבה נושנה, עבודה בחומר, עבודת כפיים. אם בתקופת עבודתי כמעצבת מוצרים היו נשלחים שרטוטים ליצרנים בסין לביצוע העבודה ולייצור המוני, הרי שכעת אני עסוקה ביצירה במו ידי. מתבוננת בכפות ידי ורואה ידים של פועל, איש עשייה, של אדם שמנהל מערכת יחסים אינטימית עם החומר. ידיים בעיני הן ראי הנפש, הן מעידות על הדרך, הן מספרות סיפור. את הסיפור שלי.
החימר הקסים אותי בפלסטיות הראשונית שלו והנוקשות באחריתו. בפגישותינו הראשונות נראה לי החימר כחומר שתפקידנו לשלוט בו. טעיתי. עד כמה טעיתי. בתהליך ההיכרות ביננו הבנתי שהשליטה מוגבלת והשימוש במילה שליטה זו טעות בסיסית. בתהליך יש שניים: החומר והיוצר בו. גיליתי שהחומר זוכר, שאין להתייחס אליו בכוחנות ואין להילחם בו. כמו בכל דואט, כמו בכל זוגיות טובה, נדרשת הקשבה, דיאלוג והתייחסות.
במהלך העבודה הראייה מתחדדת, כמו הכנסתי את החומרים תחת מיקרוסקופ הטבוע בעיניים ובגוף. מתפתחים יחסים אינטימיים עם החומרים איתם אני עובדת. לכל סנסן צבע וגוון שונה, גמישות שונה. לכפיסי העץ אין סוף צבעים וגוונים, טקסטורות, קושי דחיסות, וריח שונה. כהבחנתי לראשונה בריחות השונים הופתעתי והתרגשתי.
חיבור בין כלי חימר לפראות השיטתית של הסנסנים וענפי העצים. השילוב שלהם מנכיח את השונות ומדגיש את החיות של שניהם. מצד אחד החוקיות הפרופורציונלית, התרבותית, של מבנה הכלי מחימר והשילוב שלה עם החוקיות הרנדומלית של האורגני, הסנסנים וכפיסי העץ.
אני חושבת על התהליך כולו כגלגול נשמות, אבולוציה תרבותית, שבכל גלגול חדש המופע שונה, האישיות אחרת, התפקוד והייעוד שונה. אבל משהו מהגנטיקה העתיקה, הבסיסית ממשיך להתקיים.
גם בעיצוב מוצרים תעשייתיים וגם בעשייתי הנוכחית שואפת ליצור מוצרים או חפצים שאנשים החיים לצידם יעריכו את נוכחותם, כאלו שירצו שיהיו חלק מעולמם.