בית מגורים במושב הדתי שדה יעקב, נבנה באופן גיאומטרי, כאשר החלק החיצוני מהווה מעטפת, קליפת הגנה אטומה למבט והחלק פנימי- הוא הקרביים הפרטיים והמוגנים שלו.
הבית מבוזר ומפוזר, מתפרש בשטח ותוחם בתוכו מחד – חלקים בנויים ומאידך – חצרות פנימיות שמאווררות את הפנים. "הקרביים" יוצרים נוף פנימי, בהעדר נוף חיצוני.
רב הבתים, כנגזרת של קווי בנין ואילוצי חוק, הינם מעין קובייה, שגורעים וחוצבים מתוכה חללים כדי לתת אור ואוויר לתוך הבית. כאן, בגלל אי הגבלות משאבי הקרקע, יש סוג של "ארכיטקטורה חפשית", שלא נשארת בקונטור של הקובייה הרווחת.
הבית מאד מואר, גם בזכות חלונות עליונים בחלק ה"בשרני" והעבה של המגורים, שבו אין תאורה ישירה, כדי להחדיר אור נגוהות עדין ומסונן לתוך החלל. נוכחות החלונות האלה מאד משמעותית.
כל כניסה לאגף מצוינת על ידי פתח קשתי. כל הפתחים החיצוניים הרבים מלווים בתריסי גלילה, כראוי לאקלים בארצנו. אין וויטרינות לא מוגנות משמש.
כיהה לבית דתי, הרי שבתוך הבית, אין ארון טלוויזיה, מערכת אודיו וכדומה – אלא יש ספריית ספרים אמתית (לא דמו), פינת נטילה, פינת החתלה, פינת הדלקת נרות, שני כיורים למטבח ומזוזות בכל פתח.
זהו בית לשבע נפשות – הורים עם חמישה ילדים צעירים. אזור השינה של ההורים הופרד מאגף הילדים. יש גלריה שהגישה אליה עם מדרגות עץ ,המשמשת פינת עבודה להורים. הסוויטה של ההורים פונה לפטיו פרטי רק לאגף הזה. הפטיו מונע הצצה לאזור השינה. גם החלון הגדול של האמבטיה פונה לפטיו הזה. אגף הילדים, הנפרד, קבל אף הוא חצר משחקים מוגדרת, מגודרת, פתוחה.
