הרעיון המרכזי בתכנון, היה לייצר רצף של חללי פנים וחוץ, תוך טשטוש מכוון של הגבולות בין שני המרחבים. חלל הבית נפתח לחצרות התחומות על-ידי גדר בנויה, באופן שמהווה הרחבה של חלל הפנים עד גבול המגרש.
בריכת שחייה לינארית הממוקמת בין הבית לגדר מייצרת משחקי אור דינמיים בתוך הבית ומחוץ לו, במהלך שעות היום והלילה.
כדי לייצר מעטפת שקופה וחלל המשכי ופתוח, תוכנן משטח המטבח בצורת אי לינארי, חופשי בחלל, כאשר הפונקציות הגבוהות הדרושות למטבח ממוקמות מחוץ לקונטור החלל, במעין "פביליון" חיצוני המשרת את הבית, מהווה דופן לחצרות ומדגיש בכך את הטשטוש בין חללי הפנים והחוץ.
קירות פנים הבית הלבנים ממשיכים החוצה בגמר שליכט לבן. ריצפת עץ האלון ממשיכה אל החצרות בריצוף דק עץ. חזית המבנה, בקומפוזיציה של גוונים טבעיים, לבן, שחור ועץ, קוהרנטית לחללי הפנים ומספרת את סיפור הבית.

הדר וייס וטרמן אדריכלים
צילום: שי אפשטיין