העיצוב מטפח דיאלוג עם עץ הממוקם מול החזית, שהופך לנקודת המוצא לתוכנית בשני נפחים ליניאריים בגודל 5 על 10 מטרים. התזוזה ההדדית בין שני אלמנטים אלה מאפשרת יצירת שתי חצרות גדולות: אחת קרובה לחזית, המשמשת כמרחב מזמין, ואחת פרטית יותר, בתוך החלקה, אליה מצטרפות חצרות קטנות אחרות. האנסמבל מוגדר על ידי משחק גומלין מסקרן של נפחים לבנים מנוקבים, המתחברים לחוץ ומשפרים את כניסת האור הטבעי. המרחב הפנימי מעוצב על ידי דיאלוג עם העץ: הגג עולה לעבר החזית דרך מישור משופע, ומביא את נוכחות העץ אל פנים הבית. מחווה זו, המתורגמת לבחירה קפדנית של גבהים, מבדילה בין הפעילויות השונות בתוך הבית.
דמיינו בית ביחס לעץ, האלמנט המרכזי לו החלטנו לחלוק כבוד. עיצבנו את התוכנית ביחס לעץ זה ולחצרות אחרות הבאות זו אחרי זו. החלטנו להתרחק מגבולות שנקבעו מראש. יצרנו ריחוק. דמיינו קירות לבנים שיביאו שקט לחלל המגורים ועצירה מההקשר שמסביב. הצענו חלל גדול בגובה כפול תחת גג משופע, המחובר לחלון היחיד הפונה לרחוב, אך באמת משקיף אל השמיים.

הפרויקט, המשולב במארג עירוני-כפרי המשתרע על פני השטח בעל קנה מידה נמוך ואופי מגורים בלעדי, ביקש לשבור את הגבולות שנקבעו מראש של התקנות העירוניות המקדמות הפרדת מגורים. להיפך, הוא מקדם הצטברות של חזיתות שונות, ויוצר רוויה של מורפולוגיות, מרקמים וצבעים. במהלך השנים, הפיתוח העירוני של קורדובה התמקד בהתרחבות לאזורים כפריים, בעיקר מערבה ביחס לרכס הרי סיירה צ'יקאס. כתוצאה מכך, הפיתוח המקצועי מתרכז יותר ויותר בשטח מישורי, צמחייה דלילה, עם פריסות לא סדירות או קבועות, אך מעל הכל, עם צפיפות נמוכה, נרחבת והומוגנית. בהקשר זה, המצב הקולקטיבי מצטמצם להצטברות גרידא של מגורים בודדים הפזורים על פני השטח. בהקשר מורכב זה, האינדיבידואליות מבקשת כל הזמן להתבלט על פני הקולקטיב, ויש עודף של משאבים, ארכיטיפים, מרקמים וצבעים המשמשים להדגשת חזיתות. בניגוד לפרשנות זו, כאשר התנאים והתקנות הנוכחיים אינם מניבים תוצאה אופטימלית עבור אלו שבוחרים לגור בסוג זה של פיתוח עירוני מבודד וחד-משפחתי, הבית ממוקם ללא קירות מפרידים, כאשר ההיקף שלו פתוח מכל ארבעת הצדדים כדי לאפשר חקר והנאה מלאים.
הבית, שפותח בקומה אחת כדי להבטיח קישוריות ישירה בין כל החללים לחוץ ולצמחייה, משלב סוגים שונים של פטיו התואמים את הפעילויות המתרחשות בכל אזור בבית. בדרך זו, מוצעת מתווה קומפקטי, המורכב משני בלוקים בגודל 5 על 10 מטר המוצמדים זה לזה, היוצרים שני פטיו נפרדים: כניסה ופטיו חברתי המחבק את הצמחייה המקומית של האתר עם קירותיו, ופטיו פתוח עם נוף רחב ידיים לעבר מגרש ריק.

תוכננו שני נפחים עצמאיים. האחד מתאים לפעילויות חברתיות וקולקטיביות, בעוד שהשני מספק מקום לפעילויות אישיות ופרטיות. בהזכיר את טיפולוגיות הוילות הישנות, שבהן קירות לבנים התקיימו יחד עם הירוק של הגן, ושבהן הגג היה האלמנט שסינתז את האדריכלות, העיצוב מציע שהנפח החברתי, המתנשא לכיוון הרחוב ויוצר את החלל בגובה כפול בפנים, יהיה מכוסה בתקרות אדומות מקומרות המהדהדות את אותה אסתטיקה כמו ריצוף קומת הקרקע. בדרך זו, משחק גומלין מורפולוגי זה של צורות טהורות ופשוטות העוקבות אחר נתיב השמש מגיב לאינטראקציה שלו עם החוץ ומכריז על החלל הפנימי השקט והצנוע, כמו גם על הדימוי החיצוני שלו.

House for a tree by Esteras Perrote
Photograph by Juan Cruz Paredes