במרקם העירוני המוקפד של נוטו, המאופיין באבן גיר זהובה ובשפה בארוקית מובהקת, בחרו האדריכלים בגישה של חשיפה ולא הסתרה. במקום “למלא” את החלל, הם קילפו שכבות מאוחרות משנות ה־70 כדי לחשוף מחדש את ההיגיון המקורי של המבנה—קמרונות, פרופורציות ושקט מנזרי שנשמרו בקפידה.
ההתערבות המרכזית היא אלמנט עכשווי מובהק: “קופסה” פונקציונלית קומפקטית עשויה ברזל מושחר, זכוכית ועץ ממוחזר, המכילה את אזורי השירות—מטבח, אחסון וחדר רחצה. בניגוד לגישות המטשטשות בין ישן לחדש, כאן נוכחותה מודגשת בכוונה, כאובייקט זר המונח בתוך ההיסטוריה. מעליה נבנתה קומת גלריה לשינה, המאפשרת לשמור על החלל הגבוה והפתוח.
החומרים עצמם מספרים סיפור: הברזל מאזכר כלים מנזריים, הפרטים המותאמים אישית משקפים מלאכת יד מוקפדת, ונגיעות של כחול אולטרמרין—צבע המזוהה עם עבודתו של פיורנטינו—מכניסות רובד סימבולי ואישי.
התוצאה אינה רק הסבה פונקציונלית, אלא טרנספורמציה עדינה: חלל שבעבר שירת קהילה דתית הופך למרחב אינטימי של יצירה. ציורים, רהיטים מהמאה ה־20 והתערבויות עכשוויות מתקיימים יחד, מבלי להשתלט זה על זה.
זהו פרויקט שממחיש כיצד אדריכלות יכולה לפעול לא כפעולת מחיקה—אלא כהמשך של סיפור, שבו שכבות זמן שונות חיות זו לצד זו, ומאפשרות לאמנות, לזיכרון ולחיים עצמם להתקיים במתח פואטי מדויק.

Noto, Sicily
Architecture +CSTUDIO ARCHITETTI
Artist Sergio Fiorentino
Photography Filippo Bamberghi, Rosita Gia