בלב המרקם העירוני הצפוף של תל-אביב תוכננה דירת טריפלקס המבקשת להציע פרשנות אחרת למגורים בעיר. האדריכלית רוני אלרואי תכננה עבור משפחה בת שש נפשות – זוג הורים וארבעה ילדים – בית המתפרש על פני שלושת המפלסים העליונים של הבניין, מתוך ניסיון ליצור חוויית מגורים שמזכירה במובנים רבים וילה פרטית, למרות מיקומה בתוך בניין מגורים רב־קומות.
נקודת המוצא של התכנון הייתה הרצון לטשטש את הגבול בין דירה עירונית לבין בית פרטי. במקום להסתגר בתוך חלל פנימי סגור, הדירה נפתחת אל החוץ ומייצרת מערכת של מרפסות, פתחים וחללים שמקיימים קשר מתמשך עם הנוף העירוני. כך נוצרת חוויית מגורים שבה העיר אינה רק הרקע לחיי הבית, אלא חלק פעיל מהחוויה היומיומית.
הדירה מחולקת לשלושה מפלסים, שכל אחד מהם ממלא תפקיד אחר בחיי המשפחה. המפלס המרכזי, שבו ממוקמת הכניסה לדירה, משמש כאזור האירוח של הבית. כאן ממוקמים המטבח, פינת האוכל והסלון, לצד סוויטת ההורים. החלל תוכנן כרצף פתוח שבו הפנים והחוץ מתקיימים יחד: דלתות גדולות מאפשרות פתיחה מלאה של החלל אל המרפסת, וכאשר הן פתוחות נוצרת תחושה של מרחב אירוח אחד גדול שממשיך אל החוץ.
המרפסת נתפסת כאן כחלק בלתי נפרד מהבית ולא כתוספת שולית. המטבח הפנימי ממשיך אל משטח עבודה חיצוני הכולל אזור לבישול ואפייה, כך שבזמן אירוח ניתן לפזר את הפעילות בין הפנים לחוץ. החיבור הזה מאפשר שימוש גמיש במרחב ויוצר חוויית אירוח פתוחה ומאווררת.
אחד המהלכים הבולטים בתכנון נוגע לאופן שבו נעים בתוך הבית. חלק מהמעבר בין המפלסים מתרחש דרך המרפסות, כך שהתנועה בין הקומות כוללת יציאה אל החוץ וחזרה פנימה. הבחירה הזו מכניסה את האוויר הפתוח ואת הנוף העירוני אל חיי היומיום של הדירה ומשנה את החוויה הפונקציונלית של מעבר בין קומות. במקום מעבר טכני בלבד, העלייה והירידה בין המפלסים הופכות לרגע שבו נחשפים מחדש לקו הרקיע של תל אביב ולמרקם העירוני שסביבו.
המפלס התחתון של הבית מוקדש לחדרי הילדים. לצד החדרים הפרטיים תוכנן כאן חלל משפחתי משותף המאפשר לילדים להיפגש, לצפות יחד במסך, לעבוד מול מחשב או לבלות יחד בזמן הפנוי. החלל המשותף יוצר מוקד פעילות מרכזי עבור הילדים, בעוד שכל אחד מהחדרים שומר על אופי אישי באמצעות צבעים שונים ופרטי נגרות מותאמים.
המפלס העליון נפתח אל אזור הגג, שבו תוכננה בריכה קטנה המשקיפה אל קו הרקיע של העיר. הגג משמש כמרחב פנאי נוסף של הבית ומאפשר ליהנות מהגובה ומהנוף הפתוח – איכות שאינה מובנת מאליה במרקם עירוני צפוף. עבור בני המשפחה, הגג הוא מקום מפגש נוסף, אזור שמאפשר להירגע, לארח או פשוט להתבונן בעיר מלמעלה.
שפת החומרים של הבית משלבת בין חומרים תעשייתיים לבין חומרים טבעיים וחמים. אלמנטים שונים בבית, בהם מדרגות ופרטי מתכת, עשויים ברזל שחור שמדגיש את האופי האורבני של הדירה. לצד זאת שולבו פריטי נגרות רבים מעץ אלון טבעי, המכניסים לחלל תחושה ביתית ורכה יותר ומאזנים את הנוכחות של המתכת.
הנגרות המותאמת אישית ממלאת תפקיד מרכזי בתכנון. מעבר להיותה ריהוט פונקציונלי, היא משמשת גם ככלי להגדרת אזורים שונים בבית וליצירת גבולות רכים בין חללים פתוחים. הארונות, המחיצות ופרטי הנגרות משתלבים כחלק בלתי נפרד מהשפה האדריכלית ומדגישים את הקשר בין העיצוב לבין התכנון.
גם הצמחייה משולבת כחלק מהרעיון של וילה עירונית. במרפסת המרכזית ניטע עץ שתוכנן כך שיגדל דרך פתח בפרגולה וימשיך כלפי מעלה אל אזור הגג. הנוכחות הירוקה הזו מחברת בין המפלסים השונים ומכניסה אל הבית אלמנט טבעי שמרכך את הסביבה העירונית.
בסופו של דבר הדירה מציעה פרשנות אחרת למגורים בעיר. במקום להסתגר בתוך מעטפת בנויה, היא משתמשת במרפסות, במפלסים ובפתחים כדי ליצור בית שמרגיש פתוח, מחובר לנוף ומלא בתנועה בין פנים לחוץ. כך נוצרת תחושת מגורים המזכירה בית פרטי – רק שהחצר במקרה הזה נמצאת מעל העיר.
עיצוב פנים: אדריכלית רוני אלרואי
צילום: עמית גרון
