הבית, בשטח של כ־400 מ"ר, ממוקם במושב במרכז הארץ על מגרש של כ־700 מ"ר, ומבטא שפה אדריכלית גיאומטרית נקייה ופשוטה: מרובעים, מלבנים, קווים ברורים. את הקרירות האפשרית של הגיאומטריה מאזנים חומרים חמים ומלאי אופי – אבן, עץ, בטון, ברזל וזכוכית – שיוצרים יחד הרמוניה שקטה ומדויקת.

 

 

 

 

חומר קודם לצורה

מסבירה גולדברג "בבסיס התכנון עמדה בקשה אחת ברורה: בית שיהיה 'מאוד הם'. בית לא מתאמץ, כזה שמרגיש טבעי גם אחרי שנים של חיים, נסיעות וחזרה למקורות. האבן מחברת בין הבטון המודרני לרוך הטבעי, הפרגולות חוצות את המסות ומרככות אותן, והחומרים – דווקא הם – אלו שמעדנים את הגיאומטריה ומכניסים חום".
הבחירה בחומרי גלם שלא מסתתרים מאחורי גימורים מבריקים מאפשרת לבית להתיישן יחד עם דייריו ועם הסביבה: הבטון נותר חשוף, העץ מראה את נימיו, הברזל נוכח, והזמן הופך לשותף בתהליך העיצוב.

 

 

סלון של חומרים חיים

הסלון חופה בטיח מינרלי ייחודי, ולצידו תוכננה ספריית נישה שחורה עם מדפים הנשענים על רלסים מברזל. החותמות שעל הרלסים נותרו גלויות – מחווה לתעשייתי ולכנות החומר. גם הקמין קיבל פרט ייחודי שמחבר בין הטיח, הברזל והאש, ומדגיש את המפגש בין חום לחספוס.
התקרה, גם היא מעץ סחף, נועדה להבליט את נימי העץ ואת המרקם הלא־מושלם, כחלק בלתי נפרד מהאופי. מסגרות ברזל שחורות מגדירות את החללים, והבית כולו מרגיש כמו סדרה של קוביות חומר, שבתוכן האבן, העץ והזכוכית חיים יחד.

 

 

 

 

מטבח של חומר ואופי

המטבח כולו עשוי עץ, במכוון, כדי לאזן ולחמם את הבטון. פלאנקים, רצועות עץ בתקרה ועץ שעבר תהליך יישון המדמה עץ סחף – כולם יוצרים תחושת טבע ואותנטיות. האי נצבע בגוון עמוק שמכניס אופי, ובתוכו שולבו אלמנטים אירופיים, כמעט קלאסיים. הניגוד בין התעשייתי לקלאסי, יחד עם גופי התאורה מבמבוק שממוקמים על האי, מייצר שכבות של טקסטורות וסגנונות שחיות יחד בהרמוניה לא מתאמצת.

 

 

 

 

 

קומת הקרקע: תעשייתי, חמים ומדויק

המעבר בין האזורים הציבוריים לפרטיים בקומת הקרקע מודגש באמצעות חומר. חדר הכביסה ושירותי האורחים חופו באריחי דמקה שחור־לבן, שמכניסים עניין ומובילים לשפה לופטית־תעשייתית ברורה: בטון חשוף, ברזים עם נגיעות אדומות, ברזל גולמי ושחור דרמטי.
סוויטת ההורים מוקמה בקשר ישיר לנוף ולבריכה, ונהנית מיציאה ישירה החוצה. זוהי סוויטה רחבת ידיים, כמעט מלונאית, עם מבואת כניסה המורכבת מארונות משני הצדדים. הקיר החשוף בחדר השינה הוא גבו של קיר המטבח – חיבור חומרי שמדגיש את הרצף והחשיבה הכוללת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דרך המדרגות בוקע האור

המדרגות, עשויות ברזל שחור בעובי משמעותי, מאפשרות לאור לחדור פנימה. בקומה העליונה נפתח מבט אל החלל שמתחת ואל הנוף שממול – פרדס רימונים ובריכה שמשקפים את הטבע. שתי סוויטות ילדים עם יציאה למרפסות אישיות קטנות, לצד חדר משפחה, משלימות קומה שמחוברת החוצה לא פחות מאשר פנימה.

 

 

מרתף עם אופי של עולם

קומת המרתף תוכננה כשתי סוויטות גדולות, כל אחת מותאמת לאופיו של הילד שגר בה, וכולן נהנות מיציאה לחצר אנגלית. עבור הבן, חייל, נוצר חלל בסגנון לופט אורבני: בריקים שחורים, אווירה ניו־יורקית, חדר רחצה תעשייתי ובר קטן שמכניס תחושת חו"ל הביתה. עבור הבת נבחרה גישה אחרת לחלוטין – חמה, טבעית ובעלת סיפור. עצי התפסנות מהבנייה נאספו בקפידה, נשמרו ועברו עיבוד מחדש לחיפוי קירות, כזה שמכניס עומק, טקסטורה וזיכרון של תהליך הבנייה עצמו.

 

 

 

 

 

 

החוץ כהמשך טבעי לפנים

גם החוץ ממשיך את אותה שפה חומרית. אבני מדרך מצפחה, שכבתיות ולא מסותתות, נראות כאילו הן ממשיכות אל תוך הבריכה ויוצאות מסלע. צבע החיפוי – טורקיז ירקרק – נבחר בקפידה כדי להתחבר לפרדס הרימונים שמסביב. בריכת האינפיניטי יוצרת אשליה של מים הנשפכים אל הנוף.
הפרגולה עשויה סנדות עץ טבעיות, ומתחתיה מטבח חוץ, פינת אוכל ואזור ישיבה – כולם פונים לשדה ולבריכה, מבלי להסתיר את הנוף מהבית.

אדריכלות ועיצוב פנים: בן דוד גולדברג
צילום: קארין רבנה