שורשי ההשראה לפרויקט נטועים בראשית המודרניזם של המאה ה־20, בתקופה שבה התפתחו תפיסות אדריכליות שהעדיפו חומריות חשופה וקווים נקיים על פני עומס ועיטור. דפי הלף שילבה עקרונות אלו בתכנון הבית: בטון חשוף, פרופורציות רחבות וחללים מאורגנים בפשטות מהודקת. התוצאה היא אדריכלות מינימליסטית שמאפשרת לאמנות לתפוס את קדמת הבמה.
כדי לאזן את הנוקשות החומרית של הבטון, הלף במיומנות רבה שילבה בבית חלונות ודלתות עץ מלא, חלונות יוקרה. חלונות מביאים איתם בנוכחות חומרית עשירה שמרככת את המינימליזם המחוספס של הבטון ומוסיפה לבית תחושת עומק וחום.

השימוש בעץ מלא בתוך מעטפת מודרנית יוצר דיאלוג בין החוץ לפנים. החלונות פותחים את החללים לאור טבעי וממסגרים את נופי החוץ כמו תמונות מתחלפות. העץ מעניק לחלל תחושה אורגנית ורכה, המשככת את הקו האדריכלי הקשיח ויוצרת בית שהוא גם מודרני וגם אנושי.
אחד המאפיינים המיוחדים של הבית הוא תפקודו כגלריה פרטית. הלף תכננה מערך חללים שניתן להלביש עליו תערוכות משתנות, כך שהבית עצמו פועל כמרחב אמנות. המעברים בין החללים נבנו בקצב איטי ומבוקר, המאפשר ניתוק מהיומיום וכניסה הדרגתית אל תוך חוויית הצפייה. כל חלל מעוצב כך שיוכל להכיל סוג שונה של יצירה – עבודות גדולות ובעלות נוכחות לצד יצירות אינטימיות ועדינות.

גם החוץ משתלב כחלק מהתצוגה, כשהחצר הפכה למרחב שביכולתו לארח עבודות חוץ ופסלים. דרך החלונות, החוץ נצפה כחלל נוסף של הגלריה, בזמן שהעץ הטבעי של המסגרות מייצר תחושת המשכיות בין הסביבה לבין חללי הפנים.
בית זה בשרון מדגים כיצד אדריכלות מינימליסטית יכולה להיות עמוקה, חמה ורב־שכבתית. דפי הלף יצרה מרחב מעוצב בקפידה, שבו החומרים – בטון, פלדה ועץ מלא – משתלבים לכדי שפה אדריכלית אחת. זהו בית שמצליח להיות מודרני אך אנושי, נקי אך מלא חיים, ושבכל רגע מתחדש בזכות האמנות שבתוכו. אדריכלות שמבקשת לא רק להרשים – אלא לרגש.

אדריכלות דפי הלף
חלונות: מרווין Marvin חלונות יוקרה
צילום: אילנה ברילוביץ'