מתוך המחקר: מהפך המוניטין של הפלסטיק במאה ה-20

ציר היסטורי של הפלסטיק. תוך כ-100 שנים הספקנו להמציא אותו, להתאהב בו ולהפוך אותו לבעיה הכי גדולה שלנו.

פחות לזרוק אותו בלי מחשבה ויותר לאהוב ולהעריך את הפלסטיק

הפרויקט "עקבות של תנועה", נולד מתוך עיסוק מתמשך במושג התרבותי "זבל", כמראה לחברה ולתרבות. מי קובע מה נחשב לזבל? באיזו נקודה אובייקט עובר את הקו הדק שבין שימושי לבלתי רצוי, בין פונקציונלי לפגום, בין נצרך למיותר?
כשמדובר בפלסטיק השאלות האלה נעשות מעיקות יותר – חומר שיכול לשמש מאות שנים, אך פעמים רבות מוגדר כ"זבל" עוד לפני שסיים את ייעודו הראשון. במובן הזה, פלסטיק הוא לא רק חומר אלא גם סמל, המגלם את העידן שלנו ואת הפרדוקס של החברה הצרכנית שלנו. מצד אחד, שאיפה ליעילות, למהירות וייצור המוני, מול הנטייה להתנער מאחריות ולהתעלם מההשלכות החומריות של דרך החיים הזאת, למרות המודעות לבעייתיותה.

התחלתי לחקור את הפלסטיק כחומר משמעותי בעידן האנתרופוקן – העידן שלנו, בו החומר הסינתטי נטמע בטבע ובתרבות. דרך איסוף כלי סכו"ם חד־פעמיים מהרחוב ומהזבל למדתי על העמידות והחוזק של הפלסטיק, על הניגוד המוחלט של היחס המזלזל שלנו אליו ולשימוש החד פעמי, שאין בו היגיון או התחשבות בסגולות החומר.

היחס הדואלי שלנו לפלסטיק, שמזלזל ומכחיש אותו מצד אחד ומצד שני מכור לשימוש בו מקביל לשני הצדדים המתקיימים גם בעיצוב ותכנון של מוצרי פלסטיק, שם קיים הצד האחורי, הנסתר, המוכחש כמעט, של התכנון וההנדסה- שפת הטכנולוגיה של הפלסטיק, מול הצד החיצוני המקבל טקסטורות חלקות ונקיות מסימני ההזרקה האייקוניות שלו.

המתח בין שני צידיו של הפלסטיק הובילו אותי לחשוף דווקא את הצדדים המוסתרים, הן בהיבט הרעיוני והן בויזואלי ומתוך כך לחשוף את האבסורד שביחסינו אל הפלסטיק. החלטתי שלא לנסות למחזר את הפלסטיק – אלא לנסות ולקרוא אותו מחדש. מתוך תיעוד, ניתוח ועיבוד צורני, יצרתי שפה עיצובית המבקשת להחזיר לחומר את מה שנשלל ממנו; כבוד ומעמד תרבותי.
עיצבתי שולחן מונובלוק פלסטיק בקנה מידה מוגדל, שבו האלמנטים ה”נסתרים” של הפלסטיק כמו צלעות חיזוק, זרקנים וכל שפת תבנית ההזרקה, הופכים לפרטים עיצוביים נחשקים ואף לעיטורים בפני עצמם. בעזרת אתיקה של עיצוב, אני מציעה מבט חדש על פלסטיק כחומר פלאי, עמיד, נצחי וכהזדמנות לפתרונות של בעיות תרבותיות וסביבתיות, דרך אידיאולוגיה ואסתטיקה ולא רק דרך מלחמה של מחזור ואנטיגוניזם. כל זאת מתוך מחשבה שעיצוב יכול לשנות תפיסה ואם נתחיל יותר לחשוף ולחגוג את הפלסטיק ופחות להכחיש אותו, אולי נצליח גם לאהוב ולכבד אותו כחומר אלכימי ומקיים ולא כבעיה.

מנחה: נטי שמיע עופר
צילום: מיכאל צור