אורי רגב עוסק שנים באקולוגיה ובבנייה וועליזה אשכנזי אמנית, מרצה לתולדות האמנות ומעצבת גרפית. סיפור האהבה שלהם עם כרתים ועם בתי האבן המסורתיים שלה התחיל לפני כחמש שנים, כשחיפשו בית ישן, בעל מאפיינים אדריכליים מקומיים, שיוכלו להשיב לחיים. הם מצאו אותו ב־Kallergos – כפר שההתיישבות בו החלה לפני מאות שנים ושנבחר על ידי אונסק"ו לשימור. בבית נותרו עדויות לחיים שהתקיימו בו במשך דורות: באר, גת לדריכת ענבים, נישות לאחסון יין ושמן זית, אח ותנור עצים, כלי עבודה, כלי אריגה ופרזולים לבעלי חיים.
הם קבעו לעצמם שלושה כללים: לשמור על צורתו המקורית של הבית, לעשות שימוש חוזר בחומרים שפורקו ממנו, ולעצב אותו ברוח המקום והתקופה שבהם חיו בו.
מכאן התחיל מסע שהפך את המושג Reuse להרבה יותר מתפיסה סביבתית – לדרך של יצירה.
תקרת העץ המקורית פורקה לצורך חיזוק המבנה והתאמתו לתקני רעידות אדמה, אבל העץ לא נזרק. הרצפה המקורית נוקתה והוחזרה למקומה. קורות הגג הישנות הפכו למדרגות, מעקה, פרגולה ואפילו למסגרת מיטה. לוחות עץ שהיו חלק מהגג הפכו למחיצות. דלתות נישות הפכו לדלתות ארונות המטבח, תריס ישן הפך לארון אחסון, וחלקי כיסא ישן ופרזולי ברזל קיבלו חיים חדשים כמתלה מגבות ומחזיק נייר טואלט. אפילו לבני חרס מארובה ישנה הפכו לאדניות.
אבל הקיימות כאן אינה רק עניין של חומר. היא גם עניין של זיכרון. כלי העבודה, כלי המטבח והאריגה שנמצאו בבית לא הוחלפו בפריטי דקורציה "בסגנון כרתים", אלא נשארו במקום והפכו למעין מוזיאון חי של החיים שהתקיימו בו. שטיחי קילים ישנים וקרועים נגזרו, נתפרו וקיבלו שימוש חדש. רהיטים שנדרשו לבית נמצאו בחנויות יד שנייה, ועליזה, שהיא אמנית רב־תחומית ומעצבת, הוסיפה לבית גם מעבודותיה.
בחוץ נותרו 25 עצי הזית שהיו במקום, ולצדם ניטעו עצי פרי, הוכשר גן ירק ונשתלו גינת תבלינים וצמחי נוי. שוקתות האבן ששימשו בעבר להשקיית בעלי חיים הפכו לאדניות פרחים, ודליי פח ישנים לעציצים.
אבל ההרפתקה בכרתים לא הסתיימה אלא רק התחילה. בתחילת השנה (2026) רכשו השניים שלוש חורבות נוספות של בתי אבן צמודים בכפר Miksorouma. הפעם החזון גדול יותר: להפוך אותן ל־residency לאנשים יוצרים – מקום שבו אמנים ואנשי יצירה יוכלו לחיות, לעבוד וליצור בתוך מרקם החיים והאדריכלות המקומיים.

Blue Daisy House
Kallergos, Crete, Greece
Design & renovation: Uri Regev, Aliza Ashkenazi