האדריכל עופר ארוסי, שותף במשרד עדה כרמי מלמד אדריכלים, מציע לבחון את הנושא מנקודת מבט רחבה יותר, ומחבר גם לשינויים הרגולטוריים האחרונים "התיקון לחוק התכנון והבנייה שנכנס לתוקף ב־2025 משקף בדיוק את השינוי התפיסתי שאנחנו מדברים עליו", הוא אומר "האפשרות להגדיל את הממ"ד לכ־15 מ"ר, כולל שילוב של חדר רחצה או שירותים, מראה שהמרחב המוגן כבר לא נתפס רק כחדר חירום – אלא כחלק מהחיים עצמם, כזה שניתן לשהות בו לאורך זמן".
לדבריו, הרעיון להפוך את כל הדירה למרחב מוגן אינו ישים – לא מבחינה תכנונית ולא מבחינה כלכלית "הקירות הנדרשים עבים מאוד, הפתחים מצומצמים, ואין חיבור אמיתי לחוץ", הוא מסביר "המשמעות היא פגיעה ממשית באיכות החיים ובתחושת המרחב". לדבריו "שילוב חכם של המרחב המוגן בתוך התכנון היומיומי. ממ"ד שמתפקד גם כחדר רחצה, הכולל שירותים, מקלחת ולעיתים גם מבואה המובילה אליו. כך הופך המרחב המוגן מחדר חירום מנותק לחלק אינטגרלי מהבית. מעבר לניצול נכון של השטח, מדובר גם בשיפור משמעותי של חוויית השהייה בזמן חירום – שהופכת נוחה, נגישה ופחות מאיימת".
ארוסי מדגיש כי האתגר האמיתי חורג מגבולות הדירה עצמה "המיגון העתידי לא יכול להתקיים רק בתוך הבית", הוא אומר "אם אנחנו רוצים שגרה מתפקדת – אנשים שיוצאים לעבודה וילדים שמשחקים בחוץ – אנחנו חייבים לייצר פתרונות מיגון זמינים גם במרחב הציבורי". לדבריו, יש לחשוב על שילוב של מקלטים ומרחבים מוגנים כחלק בלתי נפרד מהתכנון העירוני – בתחנות תחבורה, במבני ציבור ואף בפארקים, באופן שלא יפגע באסתטיקה אלא ישתלב בה.

אדריכל שותף עופר ארוסי, משרד עדה כרמי מלמד

בהמשך לכך, האדריכל בני פרי, שותף במשרד 5V אדריכלים, מציג זווית משלימה ומחבר בין החשיבה התכנונית לבין המציאות בשטח "חשוב להבין שאין דבר כזה מיגון מוחלט", הוא אומר "הממ"ד – גם בגרסאות המורחבות שמאפשרות התקנות החדשות – משפר באופן משמעותי את רמת ההגנה ואת איכות השהייה, אבל הוא לא מבטל את הסיכון לחלוטין. לכן השאלה האמיתית היא לא איך נעלים את הסיכון, אלא איך ננהל אותו בצורה חכמה שתאפשר לנו להמשיך לחיות חיים רגילים".
פרי מציע פתרונות גם למבנים קיימים שאין בהם ממ"ד, כמו חיזוק חדרים באמצעות עיבוי קירות, התקנת דלת וחלון תקניים ושיפור המעטפת. מדובר בפתרונות שאינם מושלמים, אך יכולים לשפר משמעותית את רמת ההגנה בזמן קצר ובעלות נמוכה יחסית.
בפרויקטים חדשים, הוא מצביע על מגמה שמתחזקת גם לאור התקנות החדשות – הרחבת המרחב המוגן והפיכתו לחלל שניתן לחיות בו לאורך זמן, כזה שמשלב גם חדר רחצה ואף משמש כחדר שינה. "כשהמרחב הזה מתוכנן כחלק מהבית ולא כתוספת חירום – השהייה בו הרבה יותר נסבלת, גם מבחינה נפשית", הוא מסביר.
לצד זאת, פרי מציע להסתכל גם על המבנה כולו כמערכת מיגון. שימוש בשיטות בנייה מתקדמות, כמו יציקה מונוליטית של הבניין, מאפשר ליצור מבנה חזק ועמיד יותר בפני הדף ואף פגיעות קשות. לדבריו, מבנים שנבנו כך הוכיחו עמידות גבוהה יותר, כאשר הנזק נותר לרוב מקומי בלבד והמבנה עצמו נשאר יציב.
בסופו של דבר, השילוב בין תקנות חדשות לחשיבה אדריכלית מתקדמת מגדיר מחדש את המרחב המוגן. לא עוד חדר סגור ומנותק, אלא חלק מהחיים עצמם – כזה שמצליח לאזן בין ביטחון, פונקציונליות ואיכות חיים.

אדריכל שותף בני פרי, V5 אדריכלים. צלם אבי פרסבורגר