אורח החיים האינטנסיבי של בני הזוג, לצד העובדה שחלק משמעותי מעבודתם מתנהל מהבית, הגדיר את נקודת המוצא לפרויקט. האתגר מבחינת אורלן לא היה רק ליצור בית יפה, אלא לתכנן מרחב שיודע להפחית את הרעש שמגיע מבחוץ, לאפשר ריכוז בזמן העבודה ולייצר מעבר טבעי בין עשייה לבין מנוחה, אירוח וחיי משפחה.
לשם כך נבנתה שפה עיצובית רגועה ומדויקת. הבית מבוסס על גוונים בהירים ונגיעות של קפה וקפוצ'ינו, לצד רצפת פישבון מעץ טבעי שמכניסה חמימות. האור, החומרים, המרקמים והפרופורציות נבחרו לא רק לפי האופן שבו הם נראים, אלא גם מתוך מחשבה על התחושה שהם יוצרים. מבחינת אורלן, עיצוב אינו מסתיים במה שהעין רואה; הוא משפיע גם על האופן שבו הגוף והחושים מגיבים לחלל.

אחד האלמנטים המרכזיים בפרויקט הוא קובייה אדריכלית המחופה בפורניר עץ וממוקמת באזור הכניסה למטבח. בשל מיקומה היא נגלית כמעט מכל נקודה משמעותית בבית – מהכניסה, מהסלון, מהגינה ומהמעברים – ולכן הפכה לעוגן שסביבו מתגבשת השפה החומרית של החלל הציבורי.
הקובייה תוכננה עם חיבורים מיוחדים בהתאמה אישית ובוצעה תוך הקפדה על פרטים שמחזירה אל הבית משהו מאיכויותיה של עבודת האומן הידנית. במקום להתייחס לפורניר כאל חיפוי דקורטיבי בלבד, אורלן הופכת את העץ לחלק מהאדריכלות עצמה. הנוכחות שלו מכניסה חמימות וטקטיליות ומאזנת את פלטת הצבעים השקטה.
בסמוך לקוביית העץ נמצא המטבח, שתוכנן כחלק אינטגרלי מהחלל הציבורי וממשיך את השפה החומרית המאופקת של הבית. מכיוון שהמטבח נצפה מהסלון, מהכניסה וגם מכיוון הגינה, הייתה חשיבות לכך שלא יתפקד כיחידה עיצובית נפרדת, אלא כחלק מהרצף הכולל. התוצאה היא מטבח סמל שמשתלב בקומפוזיציה של הבית ומחבר בין אסתטיקה נקייה לבין הפונקציונליות הנדרשת מחיי היומיום.
הפתחים הרחבים בחלל הציבורי יוצרים קשר ישיר אל החצר והבריכה, שהופכת לחלק בלתי נפרד מחוויית המגורים. המים, הצמחייה והאור הטבעי מוסיפים שכבה נוספת של שקט ורוגע, בעוד החיבור בין הפנים לחוץ מאפשר לגינה להיות נוכחת גם מתוך הבית. הבריכה אינה רק מוקד לבילוי ולאירוח, אלא חלק מאותה תפיסה כוללת שמבקשת ליצור סביבת חיים שבה אפשר לעצור, להתנתק לרגע מקצב היום ולהיטען מחדש.

באחד האלמנטים המרכזיים בפרויקט הוא קובייה אדריכלית המחופה בפורניר עץ וממוקמת באזור הכניסה למטבח. של מטבחי סמל

אלמנט נוסף שקיבל תשומת לב מיוחדת הוא גרם המדרגות. שעות רבות הושקעו בתכנון הקונסטרוקציה ובבחירת החומרים, במטרה להגיע לאיזון בין נוכחות לקלילות. למדרגות נקודת ממשק אחת עם הקיר, והשילוב בין זכוכית לכבלים מאפשר ליצור מראה כמעט מרחף ולשמור על קומפוזיציה פתוחה משני צדי הגרם.
גם הצבעוניות של הקונסטרוקציה והכבלים נבחרה בקפידה. גוני המוקה המטאליים מתחברים לצבעוניות הכללית ומאפשרים לגרם להיטמע בחלל, אך עדיין להישאר אלמנט אדריכלי בעל נוכחות. המפגש בין הזכוכית, המתכת והעץ מדגים עיקרון שחוזר בבית כולו: שילוב חומרים שונים במינון שמייצר עניין ועומק מבלי להעמיס.
העובדה שבני הזוג עובדים שעות ארוכות גם מהבית הוסיפה לתכנון רובד נוסף. כשהגבולות בין סביבת העבודה לסביבת המגורים הולכים ומיטשטשים, אורלן ביקשה ליצור בית שתומך בריכוז ובעשייה, אבל יודע גם לאפשר להתנתק מהם. התנועה בין החללים, הסדר החזותי והאווירה המאופקת נועדו לייצר את המעבר הזה כמעט באופן אינטואיטיבי.
כאן נמצא גם לב תפיסת ה-Wellbeing שמובילה את הפרויקט. מבחינת אורלן, לא מדובר בסגנון עיצובי או בטרנד, ובוודאי שלא בניסיון לגרום לבית להיראות כמו ספא. היא מתייחסת לעיצוב כאל מעין "מדע של החושים" – מערכת שבה אור, חומר, צבע, פרופורציה, טקסטורה ותנועה פועלים יחד ומשפיעים על האופן שבו אנחנו מרגישים בתוך הבית.

אדריכל: גיא עזריאלי
תכנון ועיצוב פנים: אלונה אורלן
מטבחי סמל
צלם: אלון ברהום