בתחילת המאה העשרים ישראל עמדה בפתחו של עידן של גלובליזציה מואצת ושל התפתחויות טכנולוגיות מרעישות וגם של אתגרים ביטחוניים וכלכליים מורכבים. מייד בראשית העשור, לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר , החל עשור סוער רצוף בפיגועי טרור קשים, באתגרים מדיניים 2000 בשנת ובמשבר כלכלי עמוק. אך דווקא לנוכח חוסר הוודאות והטלטלות הצליחה ישראל לבסס את מעמדה כמרכז עולמי של חדשנות ויזמות — היא ידעה פריחה חסרת תקדים של תעשיית ההיי–טק וצמיחה מואצת בשוקי הנדל"ן והתשתיות, ובד בבד גברה המודעות הציבורית לחשיבות שימור הסביבה, ניהול אחראי של משאבים ותכנון עירוני בר–קיימה. ממשלות התחלפו בקצב מסחרר, החברה הישראלית הלכה והקצינה, והפערים החברתיים–כלכליים הלכו והתרחבו. המגזר התעשייתי נדרש להסתגל למציאות דינמית, תובענית ומשתנה, לאמץ אוטומציה מתקדמת, לעמוד בתקני איכות מחמירים ולשלב בין מסורת תעשייתית ארוכת שנים ובין חזון חדשני, רלוונטי ומעודכן. בניין אוניברסיטת באר שבע — קימל אשכולות אדריכלים : ממול ולמעלה עמית גירון:צילוםוכיכר דייכמן — חיוטין אדריכלים 115
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=