מטעם 1992 הפרס הראשון שקיבל גיורא בשנת התאחדות התעשיינים, דרך אותות ההוקרה שניתנו לו בעשורים הבאים ועד לפרס מפעל חיים בשנת , חוזר ועולה אותו קו ברור: חזון שמביט קדימה, אחריות 2024 עמוקה למדינה, לחברה ולתעשייה ואמונה בכוחם של אנשים לעשות שינוי. גם כשהוא עטור שבחים, גיורא אינו נח על זרי הדפנה. הוא ממשיך ליזום, לחדש ולהציב אתגרים — לעצמו ולסביבתו — מתוך תשוקה אמיתית לתעשייה ומתוך מחויבות להוביל את אקרשטיין אל הדור הבא של החידושים וההישגים. הפרסים המובאים בפרק זה הם סיפור של הכרה — אך לא פחות מכך, הם סיפור של תנועה מתמדת קדימה. 1992 , פרס התאחדות התעשיינים , זכה גיורא באחד העיטורים 1992 בעשור זה, בשנת המשמעותיים הראשונים בקריירה שלו — פרס התעשייה ע"ש ישראל ליכטנשטיין ז"ל, אשר הוענק מטעם התאחדות התעשיינים בישראל. זאת הייתה הוקרה רשמית ומכובדת לפועלו רב־השנים, לחזונו התעשייתי ולהשפעתו המרשימה על מפת התעשייה המקומית. בנימוקי השופטים נכתב: "חתן הפרס הוא תעשיין מסור ומצליח, יזם בכל רמ"ח איבריו, המהווה סמל ודוגמה למפתחן של תעשיות בישראל. איש, שהפך מפעל משפחתי קטן לקבוצה תעשייתית משגשגת". הפרס לא רק ציין את הישגיו אלא גם סימן את מקומו של גיורא בקרב דור מובילי התעשייה בישראל. מ גיורא לוחץ את ידו של הנשיא הרצוג בטקס קבלת הפרס 180
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=