העולים היו גם לא מעט אדריכלים שהתחנכו על עקרונות בית הספר הגרמני לאדריכלות ה"באוהאוס" והושפעו מן הרעיונות האדריכליים המודרניסטיים באירופה. תנופת הבנייה בתקופה זו אפשרה לאדריכלים אלו לממש את הרעיונות החדשניים בשלל צורות ומקומות הן בבניינים למגורים הן בעיצוב ובתכנון המרחב העירוני, ואכן רבים מן המבנים שנבנו בשנים אלו היו ב"סגנון הבין־לאומי". בהמשך הוא ייהפך סגנון זה לסמלה ולמורשתה של תל־אביב ויקנה לה את הכינוי "העיר הלבנה". צבי עקב מקרוב אחר קצב ההתפתחות המסחרר של תל־אביב וזיהה את הצורך הדחוף בתשתיות חדשות: מדרכות מסודרות עם אבני שפה יציבות ורחובות הראויים לעיר מתפתחת. בתבונה ובחוש עסקי חד החליט לשנות את ייעודו של בית החרושת, שהתמחה עד אז בייצור רעפי בטון לגגות, ולהסב את פעילותו לייצור מרצפות מדרכה ואבני שפה. בתוך חודשים ספורים בלבד השבית צבי לחלוטין את קו ייצור הרעפים, פינה שטחים בבית החרושת והרחיב את אזור העבודה כדי לעמוד בביקוש הגדל והולך. בתחילה ייצר בית החרושת הקטן מדי יום כמויות צנועות של מרצפות ואבני שפה, אך הוא סימן את תחילתו של עידן חדש שצבי עמד להטביע בו חותם של ממש בעיר תל־אביב כולה ובהמשך גם בכל הארץ. צוותי העבודה של אקרשטיין, שבאותה התקופה נכללו בהם עולים חדשים שהשתכנו בתל־אביב, הלכו וגדלו עם התרחבות העבודה. מיום ליום גדל מספר העובדים שהיו אמונים על סלילת מדרכות ואבני שפה ברחבי העיר, וכל החומרים יוצרו בבית ״צבי הגדיל את בית החרושת למפעל גדול ועשה זאת כהרף עין. הוא זיהה צורך, הבין את ההזדמנות וסיפק את הסחורה" תמונה מבית החרושת הראשון :למעלה לייצור מרצפות מדרכה ואבני שפה. צוות עבודה בבית החרושת :משמאל לרעפים. (צבי אקרשטיין עומד מימין) 24
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=