התגייס למסלול גרעין הנח"ל. 1956 נענה לצו החברתי, ובשנת "זו הייתה תקופה לא פשוטה בכלל," הוא נזכר, "הטירונות הייתה קשה בצורה בלתי רגילה. בימים ההם לא ריחמו על טירונים: כמעט ולא נתנו לנו לשתות מים, יצאנו למסעות לילה מפרכים, והענישו אותנו שוב ושוב. לפעמים הרגשנו כאילו המטרה היא לשבור אותנו. זו הייתה חוויה של עינוי מתמשך — אבל גם בית ספר לחיים." , עם סיום הטירונות של גיורא ופרוץ מלחמת סיני 1956 בשנת (המוכרת גם בשם "מבצע קדש"), התקבלה החלטה להעביר את חיילי הנח"ל לשירות קרבי פעיל. אך בסופו של דבר לא יצאו לפועל תוכניות אלו, והגרעין של גיורא הועבר להכשרה חקלאית בקיבוץ "כפר רופין" שבעמק בית שאן. בתקופת ההכשרה בקיבוץ גויס גיורא לעבודה חקלאית מאתגרת שנכללה בה גם רכיבה על סוסים — עבודה גופנית קשה אך מלאת חן ורוח נעורים. בהמשך החל גיורא קורס אימון מתקדם בחיל המודיעין , שהיה אז גדוד הנח"ל המוצנח הראשון. 88 והוצב בגדוד , לקראת סיום שירותו הצבאי, עבר גיורא לשלב 1958 בשנת הכשרה נוסף בקיבוץ "שדה בוקר" שבנגב. באותה תקופה התגוררו בצריף רעוע בקיבוץ גם דוד בן־גוריון ופולה רעייתו. הצריף נהפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם התקופה. לחבר'ה הצעירים של הגרעין היה המפגש עם "הזקן" ופולה בחדר האוכל של הקיבוץ מחזה שגרתי וקבוע. באחד מימי שישי באו גיורא וחברו לגרעין עמירם דננברג (שלימים שימש סגן נשיא בית משפט השלום באשקלון) לאכול בחדר האוכל שהיה מלא וצפוף, והמקום היחיד שהתפנה היה דווקא ליד בן־גוריון ופולה עצמם. בלי היסוס התיישבו השניים לצידם. מייד כשהתיישבו פנה אליהם בן־גוריון בחיוך ושאל במבטאו המיוחד: "מה שלומכם?" לא היה צריך יותר מכך כדי שגיורא ועמירם יגיבו בפרץ צחוק בלתי נשלט. היו שרויים באווירה הקלילה של אותם הימים ונהנו מן החיקויים המפורסמים של צורת הדיבור של בן־גוריון, במיוחד זה של אליהו ברקאי (ברקו) מלהקת הנח"ל — היא הייתה אז בשיא תהילתה בהנהגתם של אורי זוהר וחיים טופול. צחוקם המידבק התפשט במהירות בין הסועדים בחדר, ואפילו "הזוג המלכותי" לא יכול שלא להצטרף בחיוך לרגע של שמחה ספונטנית. בעת חופשת השחרור של גיורא מצה"ל, רגע לפני יציאתו לחיים האזרחיים, הוא קיבל את הבשורה הקשה: אביו לקה בהתקף לב והובהל לבית החולים. גיורא נאלץ להכניס עצמו בבת אחת לעבודה במפעל המשפחתי. בשנות הילדות הראשונות של גיורא התגוררה המשפחה בדירה קטנה וצנועה שבה חלק גיורא חדר עם אחותו הצעירה נילי. למרות הצפיפות הוא זוכר את התקופה ההיא כתקופה נהדרת. נילי, גיורא וצבי בשבת בבוקר. :למעלה גיורא בזמן שירותו הצבאי בצנחנים. : למטה 45
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=