בשלהי שנות השבעים, כאשר החל להתגבש הסכם השלום עם מצרים ולקרום עור וגידים, החל צה"ל לפנות את הבסיסים הצבאיים מחצי האי סיני ולהעבירם לנגב. מהלך זה לא רק שינה את מפת הביטחון, אלא גם יצר צורך מיידי בבניית תשתיות חדשות ובסיסים בדרום הארץ. האמריקאים מימנו את הבסיסים החדשים "שיזפון", "סיירים" ו"עובדה", ואילו הישראלים היו אחראים לתכנונם ובנייתם. "הקמת מפעלים תעשייתיים בקצות הארץ נתפסת היום כדבר מובן ומתבקש, אבל אלו לא היו פני הדברים בזמנו. מבחינתנו, המפעל החדש שהקמנו באותה עת בירוחם נועד להיות מרכז מקומי לייצור ולשינוע מוצרים במהירות וביעילות לבסיסים החדשים בנגב," סיפר גיורא. "לבסיסים החדשים בדרום, ובייחוד לבסיסי השריון, נדרשו שטחים מרוצפים נרחבים לעומסים כבדים. מפעל ירוחם היה מסוגל לספק באותה עת את הפתרון הנחוץ באמצעות האבנים המשתלבות לעומסים כבדים על בסיס המחקר מן הטכניון, שסופר עליו בהרחבה קודם לכן. התכנון של משטחי המיסעות הכבדים בבסיסי השריון נעשה על ידי חברת ד.א.ל בראשות המהנדס דן גרונר. באותה עת המפעל החדש בירוחם כבר החל לעבוד, והיה ביכולתו, בעזרת הציוד המתקדם שנרכש, לייצר את צורכי הצבא ולבצע את עבודות הסלילה בשטח." גיורא עם ילדיו בעת הקמת : למעלה המפעל בירוחם. בסיור עם גדעון פת במפעל בירוחם. :במרכז ״משרדי״ הקמת המפעל בירוחם. :למטה 74
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=