בניין, בוגר הטכניון, וכל החברים שלי מהלימודים מצאו משרות טובות והתברגו בחברות נחשבות," נזכר תורג'מן. "הם היו צוחקים עליי — מה יש לתכנן במפעל שמייצר בלטות כל היום? מהר מאוד אחרי שהגעתי לאקרשטיין, גיורא התחיל להעביר לי סמכויות ואחריות. למרות שהייתי מהנדס, הוא נתן לי לפלס גם את דרכי הניהולית לפי הנטיות שלי ולהוביל את החברה קדימה. זה גרם לי לזקוף את הראש מול כל החברים שלי מהטכניון וגם להבין את הפוטנציאל והיכולות שיש לי ולחברה." פרויקט "אנצאר", שהחל בתור יוזמה נקודתית לצורך ביטחוני דחוף בצפון הארץ, התפתח מהר לשיתוף פעולה אסטרטגי בין אקרשטיין למשרד הביטחון. כניסתו של תורג'מן לחברה לא רק העמיקה את שיתוף הפעולה עם מערכת הביטחון, אלא גם הניחה את היסודות לכניסתה של אקרשטיין לתחום המיגון ולפעילותה בו בקנה מידה נרחב. בתחילה עבד המפעל בעבור פרויקטים מצומצמים כגון ייצור "דבשים" — קוביות בטון בגודל מטר על מטר ושימשו למגוון יישומים צבאיים וביטחוניים. אך עם הזמן התרחבה פעילות החברה, והיא נהפכה לשחקן מרכזי בכל הנוגע לפתרונות מיגון חדשניים ומתקדמים לצרכים צבאיים ואזרחיים כאחד. "אני בחוצפתי החלטתי להניח את קירות הבטון הגדולים לאורך כל הרחובות הסמוכים למפעל בהרצליה פיתוח," סיפר גיורא בחיוך שובב. הקו הטרומי החדש במפעל בהרצליה — ראשית ייצור האלמנטים הטרומיים בחברה. מיקי תורג׳מן כמהנדס צעיר בחברה. 83
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=