בארץ חיים כמיליון וחצי אנשים עם מוגבלות, מספר גדול יחסית להיקף האוכלוסייה בישראל. כשליש מתוכם אזרחים בגיל השלישי, השאר אנשים עם לקויות ראייה ושמיעה, מגבלות תנועה כגון שיתוק מוחין ועוד רבים רבים אחרים, להם מוגבלות, פיזית, מנטלית או רגשית. אותם אנשים יכולים להשתלב בחברה, לחיות בה בכבוד ולממש עצמם – אך בעוד אנחנו נוטים לחשוב שהמוגבלות מהווה מגבלה, המוגבלות היא דווקא החסמים שהחברה מציבה בדרכם להשתלב ולקחת בה חלק פעיל.

דוגמא קטנה, פשוטה ויומיומית: כשאנחנו משלבים מוזיקה נעימה וכריזה בקניונים, כדי להרגיע את הקונים ולהנעים את זמנם – עבור אנשים על הספקטרום האוטיסטי האפקט הפוך והם יקבלו זאת כקולניות עזה הגורמת להם סבל.
המוגבלות מצריכה שימוש באביזרים מיוחדים והפיכת המרחב הציבורי וגם מרחב המגורים הביתי, לנגיש ומתאים לחיי-יומיום שונים מהרגיל. אלא שברוב המקרים, פונקציונליות המוצר מקבלת דגש תוך התעלמות מהאסתטיקה העיצובית שלו וכך, אוכלוסייה רחבה של אנשים עם מוגבלות, שלא חלה כלל על הטעם האסתטי שלהם והרצון שלהם לחדוות חיים, נותרת מקופחת בהיבט הזה.
אדריכלות המבנים המיועדים לאוכלוסייה המוגבלת, לרוב חסרת מעוף ומאולצת. לא אחת מבנים כאלה המיועדים לאנשים בקהילה עם מוגבלות, מודרים בכלל אל מחוץ למרכזי הערים – לשכונות מרוחקות, בכדי לא להקים עליהם את תושבי הסביבה המהוגנים, החוששים לערך הנדל”ן שלהם.
מה המקום שלנו כאדריכלים וכמעצבים בסיפור הזה, מה האחריות שלנו כלפי כלל האנשים החיים איתנו בחברה? במילים אחרות, האם אנחנו האדריכלים והמעצבים יכולים לתרום לשיפור המצב הזה וכיצד?

מרכז יום לאנשים עם מוגבלות בחולון, מרכז לקשיש בכפר ברא ועל ההקשר העירוני של מבני ציבור
גולני אדריכלים. אדריכלית גלית גולני, אדריכל ירון גולני
המבנה זוכה אות העיצוב הישראלי 2019. נגישות הייתה אחד הנושאים החשובים בתכנון, לרבות הכנת המבנה לשימוש אינטנסיבי בכיסאות גלגלים. האדריכלים נקטו בגישה של עיצוב אוניברסלי, בכדי ליצור סביבה שמותאמת לכולם. עם הספקת כל צרכי הנגישות, אך תוך הימנעות מיצירת סביבה “רפואית”, המזוהה ומכריזה על מוגבלות. הם השתמשו בצבעים, כדי לשפר את הקריאות וההתמצאות, כולל עבור אנשים בעלי לקויות ראיה. קשר עם החוץ בא לידי ביטוי בפתחים נדיבים ויציאות לחצר האחורית המגוננת. המבנה משתלב בסביבה בה הוא נמצא.
מבחינת ההקשר העירוני, המבנים מבטאים ומתייחסים לשאלות האוניברסליות שעולות בתכנון מבנה ציבור, לגבי תרומתו לסביבה העירונית והתרבותית, והקשר והתרומה שלו לחיים במרחב הציבורי.

 

צילום: עמית גושר

 

חריג בנוף – תכנון מרחבים חושיים לאנשים עם צרכים מיוחדים
סטודיו אינקלוד, אדריכליות טלי כהן אנדרסון ואריאל בלונדר
סטודיו אינטרדיסציפלינארי העוסק במחקר, תכנון עיצוב חוויה ומרחב. “אנו מאמינות שהצלחת המרחב נשענת על מחקר רחב ויישום תואם קונטקסט, המוביל לחיזוק הקשר העמוק בין המרחב הפיסי לבין האנשים ששוהים בו. הסטודיו מקדם אג’נדה עיצובית מעשית ואקדמית של עיצוב עבור האחר מתוך אמונה כי: ‘Design for the Extern, innovate for the Mainstream'”.
הסטודיו מתמחה במגוון קני מידה – מעיצוב סביבות תוכן ומרחבים זמניים, דרך התחדשות עירונית ופלייסמייקינג במרחבים ציבוריים ועד לעבודות מחקר, ייעוץ ותסקיר בתחומים עירוניים מגוונים.

 

צילום: ליאור מזרחי

 

סדרת מפגשים – הבמה של קהילת האדריכלים, מעצבים ויזמים של מגזין d+a
מארח: גיורא אוריין, עורך ראשי
פגשו את האדריכלים הטובים ביותר, שיחלקו אתכם את הסיפור שלהם, ההצלחות, הכישלונות ותובנות מקצועיות
ספרית הווידאו: המפגשים שהיו

+כתבות מומלצות