בתי כנסת לאורך הדורות נבנו כמרכזי קהילה. בבתי הכנסת של ימי הביניים והעת החדשה אפשר לראות שפה עשירה בעיטורים ובסמלים – ציורי קיר, עיטורי זהב, חלונות ויטראז' דרמטיים. כיום, אנו חיים בעידן שבו אדריכלות נוטה לפשטות, לצניעות ולחומרים אותנטיים. האתגר הוא כפול: מצד אחד לשמור על החיבור למסורת, ומצד שני לייצר שפה עכשווית שמדברת אל הקהילה של היום.

בית הכנסת באוניברסיטה הפתוחה ברעננה, זוכה "אות העיצוב הישראלי 2005" על עיצוב הפנים. משרד כרמי מלמד אדריכלים. נגרות: גדעון סגל.  צלם ארדון בר חמא

הבסיס לכל תכנון הוא הקשבה. יש קהילות שמעדיפות עזרת נשים נפרדת בגלריה, ויש קהילות שוויוניות המבקשות לשבת במפלס אחד. כל בחירה כזו משנה את מערך החללים ואת החוויה החברתית. האדריכל נדרש להבין את ערכי הקהילה ולתרגם אותם להחלטות צורניות, תכנוניות וחומריות.
האור הוא האלמנט שמקנה לבית הכנסת את הממד הרוחני ביותר. הוא אינו רק מקור תאורה אלא מרכיב אדריכלי־חווייתי. דרך פתחים צרים, סקיילייטים או תקרות גבוהות ניתן לנתב את האור כך שיצור תחושת התרוממות.

בית הכנסת קהילת שלם בירושלים. אדריכלות והדמיה משרד עדה כרמי מלמד

בבית הכנסת שתכננו בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה, בחרנו לשלב קמרון מואר בתאורה טבעית מבוקרת. השילוב הזה יצר אווירה של קדושה בלב סביבה חילונית של לימוד והשכלה – חיבור שמדגים כיצד אור ואדריכלות מייצרים גשר בין עולמות.
בית הכנסת בן זמננו אינו רק חלל תפילה. הוא נדרש לשרת קהילה בפעילויות מגוונות – שיעורי תורה, מפגשים קהילתיים, אירועים משפחתיים וטקסים. כך היה בפרויקט שתכננו במסגרת משרד הביטחון: חלל שהיה חייב לאזן בין שימושים יומיומיים לבין תחושת קדושה. התוצאה היא מבנה רב־תכליתי, שבו האדריכלות מייצרת הפרדה ברורה אך זורמת בין קודש לחול.

בית הכנסת באוניברסיטה הפתוחה ברעננה, משרד כרמי מלמד אדריכלים. צלם ארדון בר חמא

בית הכנסת באוניברסיטה הפתוחה ברעננה, משרד כרמי מלמד אדריכלים. צלם ארדון בר חמא

שפת החומרים היא חלק מהזהות. שימוש בעץ, אבן מקומית וחומרים טבעיים מייצר חיבור לאדמה ולמסורת, אך גם תחושת עמידות ויציבות. בבתי הכנסת שתכננו הקפדנו על שילוב חומרים שמקרינים צניעות מצד אחד, אך עוצמה רוחנית מצד שני.
האקוסטיקה, לא פחות חשובה: כדי שהפיוטים ותפילות יום כיפור יישמעו בבהירות, אנו מתכננים חללים שמפזרים את הקול ומונעים הדהוד. זו דוגמה לאופן שבו פונקציונליות טכנית משרתת חוויה רוחנית.
בעיניי, בית כנסת איננו רק מבנה קדוש אלא גם לב פועם של קהילה. זהו מקום שבו אנשים נפגשים, יוצרים קשרים ומעבירים מסורת מדור לדור. לכן בתכנון תמיד נחשוב גם על החצר, על השבילים, על חללי הלימוד הנלווים – כל מה שיוצר מארג חברתי.

בית הכנסת באוניברסיטה הפתוחה ברעננה, משרד כרמי מלמד אדריכלים. צלם ארדון בר חמא

בית הכנסת באוניברסיטה הפתוחה ברעננה, משרד כרמי מלמד אדריכלים. צלם ארדון בר חמא

בית הכנסת בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה – קדושה בלב אקדמיה

במרכז קמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברעננה תוכנן בית כנסת שמשתלב כחלק בלתי נפרד מהמרחב האקדמי. המבנה יוצר המשכיות ישירה מקיר הספרייה המרכזית ופותח חצר פנימית המשמשת מקום מפגש. האלמנט הבולט ביותר הוא קיר קמור המאפשר חדירה מבוקרת של אור טבעי, היוצר תחושת התרוממות רוחנית בלב סביבה אזרחית. חלוקת החלל הפנימית משקפת ערכים של שוויון וקהילה, עם עזרת נשים וגברים בעלות שטח שווה. בכך בית הכנסת מהווה גשר בין עולמות – בין לימוד וחכמה לבין תפילה וקדושה.

בית כנסת צבאי. משרד כרמי מלמד אדריכלים

בית כנסת צבאי. משרד כרמי מלמד אדריכלים

בית הכנסת במשרד הביטחון – פונקציונליות לצד רוחניות

בפרויקט אחר, שתוכנן עבור משרד הביטחון, נדרשנו לאתגר ייחודי: יצירת חלל קדוש בלב מרחב ממלכתי־אדמיניסטרטיבי. הדרישה הייתה לשלב מקום תפילה עם שימושים נוספים – שיעורים, מפגשים קהילתיים ואירועים פנימיים.
התכנון כלל שימוש בחומרים אותנטיים כמו עץ ואבן טבעית ליצירת תחושת חיבור לאדמה, לצד מערכת אקוסטית מוקפדת שאפשרה קריאה ותפילה ללא הדהוד. גם כאן, האור הטבעי שיחק תפקיד מרכזי – סקיילייטים מעל ארון הקודש ופתחים צרים לאורך הדפנות מייצרים תחושת ריכוז ומיקוד.

בית כנסת קהילת שלם ירושלים. אדריכלות והדמיה משרד עדה כרמי מלמד

בית הכנסת בירושלים – חיבור לערכי השוויון

עוד פרויקט משמעותי מבית כרמי מלמד הוא בית כנסת שתוכנן עבור קהילה שוויונית בירושלים. כאן הושם דגש על שפה אדריכלית עכשווית המשקפת את ערכי הקהילה: עזרת נשים וגברים באותו מפלס, חללים שוויוניים ופתוחים, ותחושת קהילה שמעל לכל. התכנון מתכתב עם הנוף הירושלמי באמצעות שימוש באבן מקומית, חלונות אנכיים צרים המכניסים אור יום רך, וחלל מרכזי פשוט אך עוצמתי. התוצאה היא מקום קדוש שמדבר בשפה עכשווית, אך מבלי לאבד את הקשר למסורת.ביום כיפור בתי הכנסת עומדים במבחן האולטימטיבי. זהו היום שבו האדריכלות נדרשת להכיל גם ריבוי מתפללים וגם עוצמה רגשית. כאן נבחן המתח בין הצניעות לבין ההדר, בין הקהילה לבין הפרט, בין הפונקציה לבין הרוח.