את מלון ניאה הקימו בשנות ה 40 בשבי ציון, “ייקים” תושבי המקום, כבית הבראה ואין אחד שלא הכיר אותו באותה תקופה. סביר להניח שהסבים והסבתות שלכם נפשו בבית ההבראה וחזרו נפעמים מהנוף והחופים הפראיים. אלא שעם השנים המקום הלך, דעך, הפסיק לפעול והשאיר אחריו במקום מבנה נטוש. לפני שבע שנים הוחלט לפתוח אותו מחדש ולהפוך אותו למלון מעוצב.
האדריכל רון רוזן ממשרד האדריכלים “רוזן ליננברג” שהופקד על המשימה תכנן מחדש את המתחם, תוך שילוב בין חדש לישן, בין העבר להווה, בין ההיסטוריה לעתיד. “חקרנו את ההיסטוריה של המקום, למדנו למה שימש כל חלל ולקחנו את העבר, חיזקנו, חידשנו אותו, ויצרנו קונספט חדש”. מסביר האדריכל רון רוזן, שבימים אלה אף מתכנן מלון בוטיק נוסף ברמת הגולן.

אחד הדברים שעמדו לנגד עיניהם של היזם והאדריכל היה לשמור על הטבע הצומח במתחם ולשלבו בתכנון המלון, כשגולת הכותרת היא עץ פיקוס בן 90 שנה, המחבר בין שני מבנים ויוצר פינת חמד מיוחדת.
המלון בגלגולו הקודם בית ההבראה ובשמו המקורי “בית חווה” היה בנוי מארבעה תת מתחמים. מתחם אחד – המבנה ההיסטורי המקורי הראשי ובו 28 חדרים. מתחם שני – המבנה הגדול מבין שלושתם שנבנה בשנות ה 70 וכלל שתי קומות, קומת ביניים, ו 45 חדרים. המתחם השלישי שנבנה בשנות ה 40, כמתחם נפרד ומבודד עם חדרים מבודדים. והמתחם הרביעי- מתחם הפנאי ובו בריכה ובר, שגם הוא היה מנותק לחלוטין משאר המבנים.

התכנון החדש מחבר בין כל המתחמים לסיפור אדריכלי אחד שמעניק מגוון חוויות תיירותיות שונות. המתחם הראשון והמרכזי הפך למתחם המשפחות, שם גם החלל הציבורי המרכזי של המלון ומגוון רחב של חדרים. דלפק הקבלה משמש גם בר של המלון, מה שיוצר הרגשה קז’ואלית ומשוחררת לאורחים.
במבנה השני, תכנן רוזן את מתחם הספא הבנוי בצורת ר’ ופונה לחורשת אקליפטוסים עתיקה.

תקרת תשתיות מקורית בלובי המלון, שהייתה מוסתרת במשך עשרות שנים על ידי תקרה דקורטיבית נמוכה מאוד נחשפה. התקרה עשויה מקורות בטון חשופות וגיאומטריות שאינן קשורות לחלוטין לקווי המתאר של קומת הכניסה. קורות הבטון “מטיילות” בצורה אלכסונית מקרית לחלוטין היוצרות קטעי שדות מרתקים. בשילוב תקרות עץ חדשות עם קריצות נורדיות, מתקבל מראה יוצא דופן המשלב בין הישן לחדש.

המתחם השלישי והמבודד הפך למתחם פרטי VIP עם שש סוויטות פרטיות, שבכל אחת מהן בריכה פרטית ונוף לים. בתכנון מחדש החליט רוזן להפריד מהמתחם המרכזי גם את המטבח והמסעדה שהיו בעבר חלק מהלובי, כדי ליצור תחושה שהם של כל אורחי המלון.

המתחמים המופרדים מאפשרים לאורחים להנות מפעילות אחת במלון ולהתנתק מאחרות. כך למשל, אורח שנהנה מטיפול ספא, מנותק לחלוטין מהחדרים וממתחם המשפחות וזוכה לשקט ורוגע מוחלט.
המבנים כולם עטופים צמחיה פראית המחברת בין הפנים לחוץ. האדריכל רוזן בחר שלא להוריד את הטיח הישן מקירות המלון ובמקום לבחור גמרים חדשים, מיקם על הקירות קונסטרוקציות פלדה צבועה של סולמות מוזיקה בגוון לבן, שלאורך השנים מטפסת הצמחייה ומכסה לגמרי את המרפסות ויוצרת מראה טבעי, חי נושם ופורח.

לצד שימור צמחייה היסטורית, מקפידים במלון על שתילות חדשות. השפה העיצובית היא LOOK AND FEEL בגווני ים אפורים כחולים וגוונים ירוקים שאת חלקם אפשר למצוא בטבע עצמו שנמצא בכל פינה ומזכיר לכולנו שבמלון הזה טו בשבט זה כל השנה.

אדריכלות ועיצוב רון רוזן “רוזן-ליננברג אדריכלים”
צילום: עודד סמדר