בקצהו של Tonghu Provincial Wetland Park, באזור Caidian שבפאתי Wuhan, הוקם מרכז אמנות המבקש לבסס את חוויית הביקור על הקשר הישיר בין אדריכלות למים. במקום מבנה קומפקטי בעל חזיתות מוגדרות, תכנן משרד Trace Architecture Office (TAO), בהובלת האדריכל Hua Li, מערך של קירות לבנים, המתעקלים ונפרשים בכיוונים שונים. הקירות מגדירים את חללי התצוגה, מכוונים את תנועת המבקרים וממסגרים מבטים אל הנוף, ובנקודות מסוימות מתקרבים כמעט עד לפני המים.
הפרויקט ממוקם באזור המאופיין במישורים פתוחים, גדות מתונות ומרחבי הצפה, בסביבה שבה המפגש בין יבשה למים הוא מרכיב מרכזי בנוף. האדריכלים לא הסתפקו בהתייחסות לסביבה כאל תפאורה הנשקפת מחלונות המבנה, אלא הפכו את המים לנקודת מוצא רעיונית ותכנונית, המשפיעה על צורתו, על ארגון החללים ועל חוויית התנועה בתוכו.

קירות במקום מבנה מסורתי

המרכיב הבולט ביותר במרכז הוא מערכת הקירות הלבנים, שחלקם התחתונים מתעגלים בעדינות, חלקם נוטים מהאנך ואחרים מתקרבים לקו המים. במבט מלמעלה, הקירות יוצרים מערך דמוי מניפה של רצועות לא סדירות, הנפרשות לעבר הנוף ומגדירות ביניהן חללים פתוחים וסגורים לסירוגין.
הגישה ממשיכה עיסוק קודם של TAO באפשרות להשתמש בקיר כמרכיב היסודי שממנו מתפתח המבנה כולו. בפרויקט Wall Museum משנת 2017 בחן המשרד כיצד אלמנט אדריכלי יחיד יכול להפוך לבסיס לארגון של מבנה. ב־Chenhu Wetland Art Center פותח הרעיון לכדי מערכת מרחבית מורכבת, שבה הקירות אינם רק מחיצות, אלא גם אמצעי ליצירת מסלולים, מסגור נופים והגדרת היחסים בין פנים לחוץ.
הגאומטריה הייחודית משפיעה גם על תפיסת הגג. במקום מישור רציף ודומיננטי, הקירות חוצים את הגג ובחלק מהמקומות מתרוממים מעליו. בין הקירות שולבו פתחי תאורה עליונים, המאפשרים לאור טבעי לחדור לחללי הפנים. כך מיטשטש הגבול החזותי בין הקירות, הגג והרצפה, והמבנה נתפס כמערכת רציפה של משטחים ולא כאובייקט בעל מעטפת אחידה.

מסלול תצוגה פתוח ולא ליניארי

ארגון החללים מאפשר להתרחק מהמודל המקובל של גלריה, שבה המבקרים נעים ברצף מוגדר מחדר אחד למשנהו. כאן, המסלול מתפצל, מתעקל ומתחבר מחדש. הקירות יוצרים לעיתים חללים תחומים, ובמקומות אחרים נפתחים אל המים ואל הנוף שסביבם.
בין אזורי התצוגה נחשפים מבטים משתנים אל הביצות, כך שהנוף הטבעי נוכח לאורך הביקור ואינו נשאר מחוץ לחוויה האמנותית. חדירת האור, השתקפויות המים והשינויים בנקודות המבט מלווים את התנועה במבנה ומשפיעים על האופן שבו החללים נתפסים.
התכנון אינו מבקש לבודד את האמנות מסביבתה, אלא ליצור מפגש מתמשך בין התצוגה לבין התנאים הטבעיים של המקום. המבקרים נעים בין חללים מוגדרים לבין פתחים אל הנוף, כאשר המעבר בין פנים לחוץ הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה האדריכלית.

חזית המשתנה עם האור והלחות

הקשר לסביבה בא לידי ביטוי גם בבחירת חומרי החיפוי. הקירות החיצוניים מחופים בלוחות GRC, בטון מזוין בסיבי זכוכית, המכילים אגרגטים של צדפים. פני השטח הגרגריים יוצרים מרקם עדין שאינו אחיד לחלוטין, ובתנאי תאורה ולחות מסוימים מופיעות עליהם השתקפויות עדינות.
הגאומטריה של המבנה מעצימה את האפקט: מכיוון שהקירות פונים לכיוונים שונים ומתעקלים במקומות מסוימים, חלקים מהחזית נמצאים באור מלא, אחרים בצל ואחרים בתאורה חלקית. כתוצאה מכך, המעטפת הלבנה משנה את הופעתה לאורך שעות היום ובהתאם לתנאי מזג האוויר.
במקום להתחרות במרחבי הביצות באמצעות ממדים או נוכחות מונומנטלית, Chenhu Wetland Art Center מבסס את זהותו על מחווה אדריכלית חוזרת ופשוטה לכאורה — הקיר. באמצעות שינויי הכיוון, העקמומיות והמפגש עם המים, הקירות יוצרים מבנה שבו חללי התצוגה והנוף הטבעי אינם מתקיימים כשתי מערכות נפרדות, אלא כחלקים של חוויה מרחבית אחת.

שם הפרויקט: Chenhu Wetland Art Center
מיקום: Wuhan, China
אדריכלות: Trace Architecture Office (TAO)
אדריכל מוביל: Hua Li
שטח כולל: 2,774 מ"ר
שנת השלמה: 2025