הרעיון המרכזי של הפרויקט הוא יצירת "נוף של ידע" – סביבה פתוחה שבה מפגש, למידה ושיחה יכולים להתרחש באופן טבעי, מעבר לגבולות של מבנה אוניברסיטאי מסורתי.
הפרויקט ממוקם בסמוך ל־Toyoda Auditorium, שתוכנן על ידי האדריכל Fumihiko Maki בשנת 1960. האדריכלים ביקשו לשמר את תחושת הפתיחות של הרחבה והמדשאה הקיימות וליצור קשר חזותי ביניהן לבין המבנה החדש. הגג של Common Nexus הופך למעשה להמשך של הקרקע – מדשאה משופעת שניתן לשהות עליה, המשקיפה אל האודיטוריום והקמפוס.

המבנה נתפס כמעין בניין חד־קומתי עטוף בירק, כאשר חלק גדול מהתוכנית ממוקם מתחת לפני הקרקע. פתרון זה נועד להשתלב בנוף הקיים וגם לתרום למטרות סביבתיות של הפרויקט, ובהן הפחתת פליטות פחמן.
אחד העקרונות החשובים בתכנון הוא טשטוש הגבולות בין פנים לחוץ ובין הקרקע למבנה. גג המבנה "מתרומם" מן הקרקע ויוצר פתחים גבוהים המכניסים אור ואוויר אל החללים הפנימיים. בנוסף, גינות שקועות משולבות בגג ומאפשרות לאור טבעי לחדור לעומק החללים התת־קרקעיים.
הקומה העליונה והמרתף מתוכננים כמרחב רציף ויזואלית, ומחוברים באמצעות מעבר מרכזי המוביל גם אל תחנת הרכבת התחתית ואל הספרייה. במקום ליצור מערכת של מסדרונות ליניאריים, התכנון מאפשר תנועה חופשית והצטלבות של אנשים במפלסים שונים – בדומה למורכבות של עיר.
בחללים התת־קרקעיים נמצאים אולם, אזורי מפגש סביב גרם מדרגות מרכזי, חללי סמינרים ואירועים, גלריה, סטודיו לייצור דיגיטלי ומרחבים שבהם חוקרים ואמנים יכולים להציג את עבודתם ולנהל דיאלוג עם המבקרים.
בקומת הקרקע נמצא Learning Commons, אזור למידה פתוח בעל תכנון דמוי מבוך, הפונה אל המעבר המרכזי ונגיש לסטודנטים ולתושבים כאחד. לאורך היקף המבנה נמצאים חללים דמויי ורנדה הפונים החוצה ומאפשרים מגוון פעילויות.
אחד המאפיינים המשמעותיים ביותר בפרויקט הוא יצירת מרחבים לא מתוכנתים – פינות שאין להן שימוש מוגדר מראש. אלו יכולים להפוך באופן זמני למקום לימוד, מפגש, מנוחה, עבודה או שיחה. בכך המבנה אינו רק אוסף של פונקציות, אלא מערכת של מרחבים שיכולים להשתנות בהתאם לאנשים המשתמשים בהם.
בסופו של דבר, Common Nexus מתפקד כ־Commons אמיתי: מקום שאינו שייך באופן בלעדי לאוניברסיטה או לקהילה, אלא מאפשר לשתי הקבוצות לחלוק ידע, מרחב וחוויות. האדריכלות מבקשת להפוך את המפגש עצמו – בין אנשים, בין תחומי ידע ובין פנים לחוץ – לחלק מרכזי מהמבנה.

הקונספט המרכזי

Common Nexus תוכנן כ־מרחב משותף של ידע וחדשנות – מקום שמחבר בין האוניברסיטה לקהילה, בין אנשים שונים ובין תחומי ידע שונים. במקום ליצור מבנה אוניברסיטאי סגור, האדריכלים ביקשו ליצור מרחב פתוח וגמיש, שבו אנשים יכולים להיפגש, ללמוד, לעבוד, להציג, לנוח או פשוט לשהות. הרעיון המרכזי הוא יצירת "נוף של ידע": הידע אינו נמצא רק בחדרי לימוד מוגדרים, אלא נוצר גם דרך המפגש בין אנשים ובאמצעות המרחבים שביניהם.

הקשר למקום

המבנה ממוקם בקמפוס Higashiyama של Nagoya University, בסמוך ל־Toyoda Auditorium שתוכנן על ידי Fumihiko Maki. הבניין החדש אינו מנסה להתחרות באודיטוריום אלא להתחבר אליו ולנוף הקיים. המדשאה, עצי הקמפור, הרחבה, הספרייה והאודיטוריום יוצרים יחד מערכת של צירים ומרחבים פתוחים. הגג של Common Nexus ממשיך את רעיון המדשאה: במקום לראות בגג גבול בין הבניין לסביבה, הוא הופך אותו להמשך של הקרקע.

מסה וחתך

אחד הרעיונות המרכזיים בפרויקט הוא הטמעת המבנה בתוך הקרקע. מבחוץ המבנה נראה כמעט חד־קומתי, אך חלק משמעותי מהתוכנית נמצא מתחת לפני הקרקע. כך נוצרת מסה נמוכה שמשתלבת בנוף ולא חוסמת אותו. החתך הוא למעשה הכלי המרכזי של הפרויקט:
קרקע → גג ירוק → פתחים → חללים פנימיים → חללים תת־קרקעיים
הגבולות בין המפלסים אינם מוחלטים, והמשתמש יכול לחוות את המבנה כרצף אחד של פנים, חוץ ותת־קרקע.

אור טבעי

למרות שחלק גדול מהמבנה נמצא מתחת לקרקע, החללים אינם מנותקים מהחוץ. הגג מתרומם במקומות מסוימים ויוצר פתחים גבוהים, ובנוסף משולבות בו גינות שקועות. הפתחים מאפשרים לאור טבעי לחדור לעומק המבנה. כך האור אינו רק פתרון פונקציונלי אלא גם אמצעי ליצירת קשר מתמיד עם הטבע והזמן המשתנה במהלך היום.

תנועה

התנועה במבנה אינה מבוססת על מסדרון ליניארי פשוט. במקום זאת קיימת מערכת של מעברים, מדרגות, חללים פתוחים, גינות שקועות וחיבורים בין מפלסים. התנועה הופכת לחוויה של גילוי: המשתמש יכול לראות אנשים במפלס אחר, להציץ לחלל סמוך או להיתקל בפעילות שלא הייתה מתוכננת עבורו. אפשר לתאר זאת כ־תנועה תלת־ממדית המזכירה עיר.

ציבורי מול פרטי

הפרויקט מטשטש את ההיררכיה המסורתית בין ציבורי לפרטי. אין הפרדה מוחלטת בין:
אוניברסיטה ↔ קהילה
סטודנטים ↔ תושבים
פנים ↔ חוץ
למידה ↔ פנאי
עבודה ↔ מפגש
חלל מוגדר ↔ חלל פתוח
ה־Learning Commons, למשל, פתוח גם לסטודנטים וגם לתושבים, והחללים לאורך היקף המבנה מאפשרים שימושים שונים ומשתנים.

מרחבי ביניים

אחד הדברים החשובים בפרויקט הוא מרחב הביניים. המרחבים שבין החדרים, בין המפלסים ובין פנים לחוץ אינם נתפסים כשטחים "מבוזבזים". להפך – הם הופכים למקומות שבהם יכולה להתרחש פעילות לא מתוכננת. אלו יכולים להיות מקומות ל: ישיבה, שיחה, למידה, עבודה, תערוכה, מנוחה, מפגש אקראי. כלומר, דווקא החלל שאין לו פונקציה מוגדרת מראש מאפשר את הגמישות הרבה ביותר.

חומריות ואווירה

השימוש בעץ ובחומרים טבעיים בחלק מהחללים הפנימיים מחזק את הקשר בין המבנה לבין הצמחייה והנוף שמקיפים אותו. החומריות אינה מנסה ליצור אובייקט אדריכלי מרשים בפני עצמו, אלא לתמוך באווירה של פתיחות, חום ונגישות.

קיימות

הקיימות בפרויקט אינה מתבטאת רק בטכנולוגיות, אלא גם בהחלטות תכנוניות. הטמעת חלק מהתוכנית מתחת לקרקע, השימוש בגג ירוק, הכנסת אור טבעי לחללים התת־קרקעיים והשתלבות המבנה בטופוגרפיה הם חלק מהגישה הסביבתית. כלומר, הקיימות הופכת לחלק מהקונספט האדריכלי עצמו ולא לתוספת טכנית למבנה.

הרעיון החשוב ביותר לפרויקט

אפשר לסכם את האסטרטגיה האדריכלית של Common Nexus במשפט:
במקום לתכנן בניין שמכיל פעילויות, האדריכלים תכננו מערכת של מרחבים שמאפשרת לפעילויות להיווצר. הבניין הוא פחות "אובייקט" ויותר נוף אדריכלי – מערכת של קרקע, גג, אור, צמחייה, תנועה, אנשים ומרחבי ביניים. לכן המושג Commons הוא משמעותי במיוחד: המרחב אינו שייך רק למוסד, אלא הופך לפלטפורמה משותפת שבה ידע, אנשים ופעילויות נפגשים.

Common Nexus University / Tetsuo Kobori Architects
מיקום: נגויה, יפן
אדריכלים: Tetsuo Kobori Architects
שנה: 2025
סוג: מבנה אוניברסיטאי, שימושים מעורבים ומרחב קהילתי