בשנת 2024 זכה המוזיאון בתואר המוזיאון היפה בעולם במסגרת פרסי Prix Versailles, פרס אדריכלות בינלאומי המכיר בפרויקטים עכשוויים יוצאי דופן ברחבי העולם.
הפרויקט משתרע על פני אתר של 46 דונם, המשקיף אל הים. לצד מבנה המוזיאון, כולל המתחם מסעדה ועשרה בתי אירוח בסגנון וילות – חלקם שחזורים של בתים איקוניים שתכנן Shigeru Ban בעבר, וחלקם תוכננו במיוחד עבור האתר.
בלב האתר, במקביל לקו החוף, נמתח קיר זכוכית מראה באורך של כ־180 מטר ובגובה של כ־8.5 מטר. הקיר משקף את הסביבה ומכפיל אותה באופן כמעט אשלייתי: הים, השמים, הצמחייה והמבנים נטמעים זה בזה ויוצרים תחושה שהנוף ממשיך אל תוך האדריכלות.
לפני קיר המראה נמצא אגם רדוד, ועליו שמונה גלריות צבעוניות. כל אחת מהן עטופה בזכוכית בגוון שונה, וביחד הן יוצרות קומפוזיציה המזכירה את איי הים הפנימי של סטו – אותם איים הפזורים במרחב ונחשבים לאחד מנופיה המזוהים של יפן.

 

 

הגלריות אינן קבועות במקומן

שמונה חללי התצוגה ממוקמים על גבי דוברות צפות, וניתן להזיז אותם בקלות יחסית באמצעות שני אנשים בלבד. כך אפשר לשנות את מערכת היחסים בין החללים בהתאם לאופי התערוכה ולנרטיב האמנותי שלה. במקום חלל מוזיאלי סטטי, מתקבלת מערכת אדריכלית דינמית שיכולה להשתנות מתערוכה לתערוכה.
גם בתוך המוזיאון ממשיכה אותה תפיסה. חדר התערוכות המיוחדות כולל קירות ניידים, המאפשרים לשנות את החלל בהתאם לעבודות המוצגות וליצור בכל פעם תצורה חדשה.
המוזיאון מציג כ־500 יצירות וחפצים של אמנות ועיצוב יפניים. אך נדמה כי אחת היצירות המרכזיות באתר היא דווקא מערכת היחסים שבין האמנות לבין המקום שבו היא מוצגת.
הבחירה באלמנטים המזכירים מכולות או מבנים ימיים, המונחים על פני המים, יוצרת קשר ישיר למסורת בניית הספינות של האזור. הצבעים העזים של הגלריות בולטים על רקע המים והנוף, ובמקביל ההשתקפויות הופכות את המתחם למעין ציור משתנה – כזה שמושפע משעות היום, ממזג האוויר ומתנועת המים.
זהו עיקרון שמזוהה היטב עם עבודתו של Shigeru Ban: שימוש בחומרים ובמערכות בנייה חדשניות לצד ניסיון מתמיד לטשטש את הגבול בין המבנה לבין סביבתו.

 

 

יש אפשרות לינה בתוך האדריכלות

החוויה ב־Simose אינה מסתיימת עם סגירת המוזיאון. ברחבי האתר פזורים עשרה בתי אירוח, שכל אחד מהם תוכנן באופן שונה. ארבע מהווילות הן שחזורים של פרויקטים מוקדמים ואיקוניים של Ban משנות ה־90: House of Double-Roof, Furniture House, Paper House ו־Wall-Less House והם מוצעים לציבור לראשונה כחוויית אירוח.
ב־Wall-Less House, למשל, שלוש חזיתות סגורות באמצעות דלתות זכוכית הזזה, בעוד רצפת הבטון וגג ה"מרחף" יוצרים תחושה כמעט בלתי מוגנת בין פנים לחוץ. Paper House הוא בית ניסיוני שנבנה מ־110 צינורות נייר – חומר שהפך לאחד מסימני ההיכר של Ban.
לצדם תוכננו שישה בתי אירוח חדשים. אחד מהם הוא Cross Wall House, שנוצר כמחווה ל־John Hejduk, שהיה ראש המחלקה לאדריכלות ב־Cooper Union והשפיע רבות על Ban בתקופת לימודיו. חמש הווילות הנוספות, הממוקמות לצד המים, עושות שימוש ב־Kielsteg – רכיבי עץ קלים ובעלי ביצועים גבוהים, המשמשים בדרך כלל בבניית רצפות ותקרות.
גם מבנה הקבלה ממשיך את החיפוש של Ban אחר פתרונות חומריים חדשים, ומשתמש בחומר עץ מהונדס שפותח במיוחד ונקרא wooden L-angle.
אפשר להגיע לתערוכה, לטייל לאורך המים, להתבונן בגלריות המשתנות מול הנוף – ואז להישאר ללון בתוך אחד מהבתים שתכנן אחד האדריכלים המזוהים ביותר עם האדריכלות העכשווית. כך הופך המתחם כולו ליעד: מוזיאון, אתר נוף, מלון, אוסף אמנות וניסוי אדריכלי שמתקיימים זה לצד זה. במקום שבו הגלריות צפות, הקירות משקפים והבתים עצמם הם חלק מהאוסף, קשה להפריד בין האמנות לבין האדריכלות. וזו אולי הסיבה ש־Simose Art Museum מצליח להציע לא רק ביקור במוזיאון, אלא חוויה שלמה שבה הבניין, הנוף והאמנות הופכים ליצירה אחת משתנה.

Simose Art Museum | Hiroshima, Japan