בסוף שנות ה-60, האדריכל היווני שלמד בפריז, Nikolaos Xasteros, החל בייצור המוני של גרסתו לבית העתיד. צילום Stephan Julliard

במשך שנים נחשב סגנון ה־Space Age לנוסטלגיה של עידן החלל, אך בשנת 2025 הוא חוזר לקדמת הבמה והופך לאחת המגמות הבולטות בעולם העיצוב והאדריכלות. הקאמבק הזה ניזון מהעניין המחודש בחקר החלל, מהפופולריות של תרבות המדע הבדיוני ומהערכה מחודשת לעיצוב האופטימי והנועז של שנות ה־60 וה־70.

האדריכל היווני Nikolaos Xasteros וגרסתו לבית העתיד. צילום Stephan Julliard

שורשיו של הסגנון נעוצים בתקופה שבה שיגור Sputnik 1, לצד פריצות הדרך המדעיות של Albert Einstein, Georges Lemaître ו־Edwin Hubble, שינו את האופן שבו האנושות הביטה ביקום. המרחב האינסופי הפך לסמל של עתיד, חדשנות ואפשרויות בלתי מוגבלות – והשפיע ישירות על אדריכלים, מעצבים ואמנים ברחבי העולם.
התוצאה הייתה שפה עיצובית חדשה: קווים מעוגלים ואווירודינמיים, רהיטים בעלי מראה עתידני, גופי תאורה שנראו כמו לוויינים או חלליות, וחומרים חדשניים כמו פלסטיק, פיברגלס ומתכת מבריקה. בין האייקונים של התקופה בולטות מנורות PH Artichoke ו־PH 5 של Poul Henningsen, שעדיין מיוצרות כיום ונחשבות לפריטי עיצוב על־זמניים.

בדירתה של סטפני גיסינגר, כיסאות חדר האוכל מתקופת החלל. מנורת התקרה Arch היא של Oblure. צילום Volker Conradus

גם האדריכלות אימצה את החזון העתידני. מבנים כמו TWA Flight Center של Eero Saarinen, בתי ה־Futuro House של Matti Suuronen, Bubble House של Jean-Benjamin Maneval והבתים העגולים של Nikolaos Xasteros העניקו לחלום החלל ביטוי אדריכלי – מבנים שנראו כאילו נחתו מכוכב אחר.
בספרד בלט במיוחד האדריכל José Miguel de Prada Poole, שיצר מבנים פנאומטיים ניסיוניים וחקר את רעיון האדריכלות הארעית. בשנת 2025 מציינים 50 שנה לפרסום ספרו La arquitectura perecedera de las pompas de jabón, שנחשב לאחד הטקסטים המשפיעים בתחום האדריכלות הניסיונית.

Jean-Benjamin Maneval, בית הבועה 1968; 50 שנה לאחר מכן, אספן רכש אותו וריהט אותו בסגנון עידן החלל. צילום Karel Balas

ההשפעה של ה־Space Age מורגשת כיום גם בבתים פרטיים. מעצבים ואספנים משלבים רהיטי וינטג' מקוריים לצד פריטים עכשוויים, ויוצרים חללים שבהם כורסאות עגלגלות, שולחנות אורגניים וגופי תאורה פיסוליים מעניקים תחושה עתידנית עם קריצה נוסטלגית. האסתטיקה הזו, שבעבר סימלה חזון טכנולוגי, נתפסת כיום כאמצעי להכניס אופי, צבע ואופטימיות לחללי המגורים. גם עולם התרבות מאמץ מחדש את השפה הזו. סדרת El refugio atómico של Netflix, שעלילתה מתרחשת בבונקר יוקרתי לאחר אסון עולמי, עושה שימוש מובהק באסתטיקה של עידן החלל – מחללים עגולים ומינימליסטיים ועד ריהוט שנראה כאילו נלקח מתוך סרט מדע בדיוני קלאסי.

Instant City, 1977 באיביזה, רעיון של חוסה מיגל דה פראדה פול, שמטרתו  לאכלס זמנית סטודנטים לעיצוב מרחבי העולם שהשתתפו באירוע הנגד-תרבותי של ועדת אד הוק לעיר המיידית, שנבנתה מפלסטיק ואוויר.

יותר משישים שנה אחרי שנולד, סגנון ה־Space Age מוכיח שהוא הרבה מעבר לטרנד חולף. הוא ממשיך לייצג אופטימיות, סקרנות וחזון לעתיד – גם אם העתיד הזה נראה היום נוסטלגי יותר מאשר מדע בדיוני.

NETFLIX Atomic Monkeys – Felipe Hernandez