לגונת בקאלאר (Bacalar), בדרום־מזרח מקסיקו, היא מרחב טבעי יוצא דופן, המוכר בגוני הטורקיז המשתנים של מימיו ובמערכות החיים הקדומות המתקיימות בו. לאורך חופיה נותרו אזורי מנגרובים בעלי חשיבות אקולוגית, הנתונים ללחצי הפיתוח העירוני והזיהום. אל תוך המרחב הרגיש הזה נכנס פרויקט Bacalar Ecopark, שתוכנן בידי קולקטיב האדריכלים Colectivo C733, מתוך ניסיון להציע גישה אחרת לפיתוח: כזו שבה האדריכלות אינה משתלטת על הנוף, אלא מאפשרת להתקרב אליו תוך צמצום הפגיעה בו.
המרכיב המרכזי בפרויקט הוא טיילת עץ באורך כ־800 מטרים, המתפתלת מעל הלגונה בגבהים משתנים. המסלול תוכנן כך שיימנע ככל האפשר ממגע עם עצי המנגרובים ושורשיהם, ויאפשר למבקרים לנוע מעל המים והצמחייה כמעט ללא מגע בקרקע. מערכת מבנית המבוססת על עץ מקומי מאושר משלבת בין עמודים, קורות ויסודות, ומבקשת לצמצם את מורכבות הבנייה ואת טביעת הרגל שלה.
לאורך הטיילת משולבים חללים בנויים מצומצמים, ובהם מעבדת מחקר ומתקני שירות. לצדם נפרשים אזורים פתוחים ומוצלים, המאפשרים שהייה, התבוננות ומפגש בלתי אמצעי עם הסביבה. המסלול מתפקד גם כמרחב לימודי: ציר זמן בן כ־10,000 שנים, החרוט בעץ, מציג את ההיסטוריה הביולוגית של האזור ומזמין את המבקרים להבין את חשיבות שימורו.
אולם הפרויקט אינו מסתפק ביצירת נקודת תצפית על הטבע. התכנון הנופי משלב אסטרטגיות לשיקום אזורי מנגרובים שנפגעו ולצמצום זיהום המים, באמצעות גינות גשם, שקעים לאיסוף מים ומערכות סינון טבעיות. בכך מבקש הפארק לחבר בין חוויית הביקור לבין שיקום המערכת האקולוגית עצמה.
Bacalar Ecopark מציע תפיסה אדריכלית שבה הצמצום הופך לכלי תכנוני מרכזי. במקום להעמיד מבנה דומיננטי מול הנוף, הפרויקט מייצר תשתית מינימלית להתבוננות, ללמידה ולתנועה. זהו ניסיון להגדיר מחדש את היחסים בין פיתוח לשימור: לא באמצעות הפרדה מוחלטת בין האדם לטבע, אלא באמצעות תכנון המאפשר מפגש ביניהם, תוך הכרה בגבולותיה של הסביבה.

תכנון: Colectivo C733
תכנון: 2020–2021 | בנייה: 2022–2023
צילום: Rafael Gamo