בסוף שנות ה-1800, אחת הקולוניות בהן שלטה גרמניה, הייתה מי שמוכרת לנו כיום כנמיביה - "Deutsch-Südwestafrika" כפי שהגרמנים כינו אותה אז. הייתה לגרמנים השפעה תרבותית על ילידי הארץ, שבט ההררו.
המיסיונרים הגרמנים החלו להמיר ולהלביש את אנשי הרירו (Herero) באופנה אירופאית. עם הזמן, סגנון הלבוש הזה הפך למסורת של השבט ומקור גדול לגאווה אצלם.
מלחמה פרצה אז ב-1904, בין גרמניה הכובשת לבין השבטים הנכבשים. שבט הרירו איבד בסופה כמעט שמונים אחוז מאוכלוסייתו. בגדים הפכו לביטוי זהות חשוב בתקופה זו. עם הריגתו של חייל גרמני, לוחם הרירו היה מסיר את המדים שלו ולובש אותם כסמל ליכולותיו בקרב. באופן פרדוקסאלי, כמו השמלות הוויקטוריאניות, לבישת המדים הגרמנים, הפכה למסורת המכבדת את אבותיהם הלוחמים של השבט, במהלך טקסים, פסטיבלים והלוויות.
בשנת 2012, הצלם הבריטי Jim Naughten, החל להנציח את בני השבט המודרניים, עם הבגדים המסורתיים, מלאי ההוד והצבע, מול נופי ארצם נמיביה הצחיחה.
באתר שלו כותב הצלם "כל דיוקן של בני שבט הרירו מנמיביה, חושף תרבות חומרית שמשקפת את הטלטלה של האזור: תושבים לובשים שמלות ויקטוריאניות ופריליליטריות, כתיעוד של תחילת המאה העשרים
והקולוניזציה הגרמנית.
גבולות נמיביה מקיפים את המדבר העתיק ביותר בעולם. נופי ירח עגומים, מכרות יהלומים, עיירות רפאים גרמניות, ערפל, שבטי נוודים וקו חוף עוין עם ספינות טרופות, לצד המאפיינים הטבעיים המדהימים של האזור.
בטרוף האירופי להקמת מושבות באפריקה, בחר הקיסר וילהלם דווקא את אחד האזורים הכי פחות מאוכלסים ועויינים על פני כדור הארץ. זה הפך ל-Deutsch-Südwestafrika. למרות שהאזור היה מאוכלס בדלילות, זה משכבר היה הבית של אנשי סן, נאמה והררו. מיסיונרים יצאו לדרך והחלו להמיר את המסורת שלהם באופנה אירופאית.
על ידי חיבור דיוקנאות אלה כנגד הנוף הנמיבי – ההיסטוריה מסוגלת לדבר שוב".
