Levene Laure Prouvost. Above Front Tears Oui Float Image credit: David

הציפורים של פרובו נוצרו מניפוח זכוכית מוראנו. הן בעלות חומריות זכוכיתית שהיא בו-זמנית מוצקה ושבירה. הן בעלות שקיפות שגווניה נעים בין טורקיז, וורוד וירוק. הן יפהפיות הציפורים, והן מגונדרות ומעוטרות בהומור. ועוד ניתן לומר שהן בעלות ממדים מרשימים. הן עגלגלות וחזותן היא כשל בת יענה שלעיתים היא טומנת את ראשה בחול, ולעיתים היא נושאת את ראשה מעלה. ברגע שכזה, ניתן לראות שהצוואר שלה למעשה מולבש על הגוף כשהוא מתעקל ומתפתל לכיוונים בלתי צפויים ומראהו כגופו של נחש. הציפורים של פרובו הן תמיד היברידיות והן נמצאות בתהליך חמקמק מתמיד של שינוי, מתיחה או התפתלות.

Jasper 2024, hand blown Murano glass with bronze

Herons eating eels, Bestiary (1230–1240), f.41, British Library

Worksop Bestiary, ca. 1185, double-page spread, The Morgan Library & Museum

פרובו מפלרטטת ביצירות שלה עם תקופת ימי הביניים מזה, ומשתעשעת עם הפוסטמודרניזם מזה. מהעולם הימי־ביניימי היא מאמצת אלמנטים של הבסטיארי – מעין אנציקלופדיה זואולוגית בעלת גוון של חינוך למוסר דתי ולפואטיקה שבה הציפור הייתה אחת המהויות הנפוצות ביותר ליצירת הכלאות דמיוניות. נראה ששפה חזותית זו והאלמנטים הציפוריים שבה, פעפעו אל הציפורים של פרובו.
יש בתערוכות של פרובו גם מן הפוסטמודרניזם הבא לידי ביטוי במהות הפירוק. הסיפור למשל – פרובו אינה מספרת נרטיב אחד ליניארי בתערוכות שלה, אלא מספקת חלקיקי עלילה. ניתן למצוא בחלל שברי דימויים, מגוון שפות, קולות וחפצים שהתפזרו לכל עבר. חלקיקים אלו מתבקשים המבקרים בתערוכה לאסוף. אחרי שיש בידיהם פיסות מטפוריות, מוזמן הקהל להרכיב מהן פאזל עלילתי על פי הפרשנות האישית שלהם. בנוסף לפירוק הנרטיב, גם השמות של התערוכות מעיד על אימוץ מהלכים דקונסטרוקטיביים. אלו מנוסחים כטקסטים המשקפים משחקי לשון, משחקים בין שפות וערעור על יציבות סמנטית. דוגמא לכותרות של תערוכות – (2013) Wantee או (2018) Oui Move in You או Ohmmm age Oma je ohomma mama"(2023)".

Laure Prouvost, Ohmmm age Oma je ohomma mama (2023). Installation view, Kunsthalle Wien, Vienna. Photo Iris Ranzinger.

Laure Prouvost, Bird, 2024, Photo: Antoine van Kaam

Laure Prouvost, Bird 3, 2024, Photo: Antoine van Kaam

בקוסמוס נזיל והיברידי שכזה, בו קיימת זליגה של שפה אחת לתוך שפה אחרת, אך טבעי הוא שיתרחש תהליך דומה של זליגה של מהות זואולוגית אחת לתוך מהות זואולוגית אחרת. ואכן, לעיתים את מקומה של הציפור תופס תמנון זכוכיתי בו טמונות איכויות ציפוריות – הוא תלוי בגובה כך שלמעשה סביבת השמים מחליפה את סביבת המים. זרועותיו מתפתלות כנחשים ובכך הן מזכירות את תנועת צווארן של הציפורים.

Laure Prouvost, "Bird 5 – Above Front Tears Oui Float" (2022)

לור פרובו, אם כך, בונה את הקוסמוס האומנותי שלה רבדים רבדים, שכבות על גבי שכבות, כשהיא מפלרטטת עם ימי הביניים מזה ועם פוסטמודרניזם מזה. קרנבליות שוררת בתערוכותיה של פרובו בשל מרחבים שבהם דבר אינו נותר יציב לאורך זמן. הטרנספורמציות חלות גם על הציפורים שלה העוברות מעין התפתחות הדרגתית המשתקפת על פני זמן ב-DNA שלהן. בתחילה בנות היענה הן בעלות צוואר ארוך, נחשי ומתפתל. בשלב הבא, תהליך האבולוציה מקצין. העגלגלות נעלמת, ודג שלם מחליף את ראשה של הציפור. אין ניסיון להחליק את החיבור בין שני היצורים, דבר המדגיש את עולם השייכות של כל אחת מהן – שמים מזה ומים מזה. שינוי מהותי נוסף שחל בקרב להקת הציפורים, מתבטא בכך שכשהן מתבגרות, הן מצמיחות זוג שדיים.

AM BIG YOU US LEGSICON 2019 – Photographer – CLINCKX

Laure Prouvost, Above Front Tears, Oui Connect (2025). Photo: Thierry Bal

בפרויקט "מעל חזית הדמעות, כן מתחבר" Above Front Tears, Oui Connect, 2023, פרובו יוצרת עוף-ים מוטנטי בעל שלוש רגליים, שלושה ראשים הפונים אל על, זוג שדיים וזנב שהוא למעשה כבל חשמלי. הציפור עשויה אבן וזכוכית והיא ניצבת בעיירה פולקסטאון (Folkestone) הבריטית, בין ים לשמים. ציפור מיוחדת זו נראית כאילו שלושת ראשיה זועקים. לפי הקריאה שלי, הזעקה אינה יונקת ממטעני העבר של ימי הביניים, אלא היא מתריעה בפני המתרחש בהווה והעלול להשפיע על עתיד האנושות. הרמז לכך הן זוג השדיים המחוברים לגופה של הציפור. תוספת זו מהווה ציטוט של יצירה קודמת משנת 2018 ששמה "צלצלו, שירו ושתו לכבוד הסגת הגבול" Ring, Sing and Drink for Trespassing. זוהי מזרקה של שדיים האמורה להפוך למערכת הזנה קולקטיבית שתפתור את בעיות הרעב בעולם. המזרקה מתקשרת ישירות לזעקה הבוקעת משלושת המקורים. זעקה זו מהווה תמרור אזהרה מפני משבר האקלים המתחולל לנגד עיננו. משבר זה משפיע, אליבא דפרובו על עולם אקולוגי המאבד את יציבותו, על הגירה ועקירה, על מחסור ורעב, ועל חלוקת משאבים לקויה. פרובו מתייחסת אל השדיים של הציפור התלת־ראשית בשני אופנים – כמייצגי אימהוּת (פסל של גוזל נמצא לא רחוק מפסל האם). וכמייצגי ממד של אי־מהות המתבטא במיטוט כלכלת השפע והתלות ההדדית. ומכיוון שלא ניתן לנתק את השדיים מן המגדר – יש להניח שהישועה, אם תגיע, תבוא מן המין הנשי.

Laure Prouvost: Oui Move In You |  detail Photograph Andrew Curtis

Exhibition view of Laure Prouvost, Ring, Sing and Drink for Trespassing, Palais de Tokyo .2018), Photo Aurélien Mole

תוספת מערכת:
על ציפורים ונשיות

הקבלה בין ציפור לנשיות היא מוטיב עתיק ורב-משמעי המופיע בספרות, במיתולוגיה, באמנות ובשירה. הציפור אינה מסמלת רק חופש, אלא גם עדינות, אמהות, תשוקה, טרנספורמציה ולעיתים גם פגיעוּת או כמיהה.

משוררות וסופרות רבות השתמשו בדימוי הציפור כדי לבטא את שאיפת האישה להשתחרר ממוסכמות ומגבולות חברתיים.
ברומן רומן The Awakening שכתבה הסופרת האמריקאית Kate Chopin בשנת 1899, הציפורים מופיעות כמוטיב חוזר המבטא את כמיהתה של הגיבורה לחופש, כאשר בסיום הספר הדימוי מקבל משמעות טרגית. הספר נחשב לאחת היצירות החלוציות של הספרות הפמיניסטית. הוא מספר את סיפורה של Edna Pontellier, אישה נשואה ואם לילדים, היוצאת למסע של גילוי עצמי ומבקשת להשתחרר מהמוסכמות החברתיות שהגדירו את תפקידן של נשים בסוף המאה ה־19. מוטיב הציפור חוזר לאורך הספר ומשמש כסמל מרכזי: ציפורים בכלוב מסמלות את מגבלות החברה על נשים.
ציפור במעוף מייצגת את הכמיהה לחופש ולעצמאות. המשפט הפותח של הספר מתאר תוכי וכלוב, ובסיומו מופיע שוב דימוי של ציפור בעלת כנף שבורה – מסגרת סמלית שמלווה את התפתחות העלילה. בעת פרסומו עורר הספר סערה בשל העיסוק הגלוי במיניות נשית, בעצמאות ובביקורת על מוסד הנישואים, ורק עשרות שנים לאחר מכן הוכר כאחת היצירות החשובות בספרות האמריקאית.

Maya Angelou הפכה את דימוי הציפור הכלואה לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם חירות וזהות נשית, במיוחד בספרה I Know Why the Caged Bird Sings ובשיר Caged Bird.

במיתולוגיה היוונית מופיעות נשים רבות ההופכות לציפורים או מזוהות עמן, כסמל לשינוי, הצלה או עונש. אלות כמו Aphrodite מלוות ביונים, המסמלות אהבה, פוריות ורוך. הברבור קשור לדמויות נשיות, ליופי, לטוהר וגם לארוטיקה, והוא מוטיב שחוזר באמנות המערבית במשך מאות שנים.

בתקופת ה-Art Nouveau מופיעות נשים לצד טווסים, ברבורים וציפורי שיר כסמל ליופי, אלגנטיות וחיבור לטבע. אמנים רבים משתמשים בציפור כמטאפורה לנפש הנשית – יצור עדין למראה אך בעל יכולת לעוף, לבחור כיוון ולהשתחרר.

במסורת ובפולקלור, ציפור המקננת היא סמל מובהק לאימהות, לבית ולדאגה לצאצאים. היונה מזוהה עם שלום, אהבה ונאמנות זוגית. הסנונית מסמלת התחדשות, אביב ותקווה – דימויים המזוהים לעיתים עם נשיות ופריון.

גם בשירה העברית מופיע לא פעם דימוי הציפור בהקשר נשי. אצל לאה גולדברג, רחל בלובשטיין ומשוררות נוספות, הציפור מסמלת לעיתים את הנפש, את הגעגוע, את החופש ואת השבריריות האנושית. היא אינה מייצגת דווקא אישה, אך פעמים רבות היא הופכת לדימוי של קול פנימי, עדין ומשתוקק.

אצל Laure Prouvost הציפור היא מוטיב חוזר ובעל משמעות, אם כי היא אינה מייצגת רק נשיות באופן ישיר אלא עולם רחב יותר של זיכרון, אינטואיציה, שפה, דמיון וחופש. ביצירותיה מופיעות לעיתים קרובות ציפורים, ביצים, קינים, נוצות ומעוף, כחלק מעולם אסוציאטיבי שבו הגבול בין מציאות, חלום וזיכרון מיטשטש. הציפור אצלה היא יצור שמסוגל לנוע בין עולמות – בין פנים לחוץ, בין שפות, בין תרבויות ובין מצבי תודעה.
אצל פרובו הציפור מתקשרת לעיתים לחופש ותנועה בלתי מוגבלת. אינטואיציה ורגש. אימהוּת, קינון והעברה בין דורות. טרנספורמציה ושינוי מתמיד. קול נשי שאינו כפוף למבנים היררכיים או לשפה אחת. במיצבים ובסרטי הווידאו שלה, הציפורים משתלבות לצד דימויים של גוף, טבע, מים וצמחייה, ויוצרות מרחב חושי ופואטי שבו הנשיות אינה מוצגת כזהות קבועה אלא כמצב משתנה, חי ונע. זו גם אחת הסיבות שעבודותיה נקראות לעיתים קרובות באופן פמיניסטי, אף שהיא עצמה נמנעת בדרך כלל מהצהרות חד-משמעיות ומעדיפה להשאיר את הדימויים פתוחים לפרשנות. הציפור, בדומה לרבים מהסמלים ביצירתה, מזמינה את הצופה לבנות את משמעותה מתוך החוויה האישית שלו, ולא כסמל בעל פירוש אחד מוגדר.

בסופו של דבר, הציפור היא אחד הסמלים הנשיים החזקים ביותר בתרבות, משום שהיא מחברת בין ניגודים: עדינות ועוצמה, בית ומעוף, שבריריות וחופש. לכן היא ממשיכה להופיע ביצירות אמנות, בספרות ובעיצוב גם כיום.

מערכת d+a