החייל הסלובני האחרון עזב את שבעת הבניינים, המשתרעים על פני 12,500 קמ"ש, בשנת 1991 וארגון הנוער של העיר, ביקש אישור להשתמש בצריפים לפעילות יצירתית. למרות שאישור כזה לא ניתן להם עד היום, המקום הפך כבר בשנת 1995 למרכז תרבות וחברה (Avtonomni Kulturni Center Metelkova Mesto).
בעוד המחלוקות בין המדינה לארגונים הלא ממסדיים עדיין נדונות, מדשדשות וממשיכות (הם הצליחו להרוס בניין אחד, בשנת 2006) – למרות שאונסקו אפילו הכיר בצריפים כאתר מורשת תרבותית לאומית בשנת 2005 – קבוצות של צעירים מציירים ומקשטים את הבניינים בגרפיטי, מקיימים תערוכות אמנות, קונצרטים ומופעים אחרים. אמנים רבים פתחו במקום אטלירים, אולפנים ומשרדים, מועדוני לילה ופאבים, כשהם מנסים לייצג אמנות רחוב, חופש מחשבה ואקטיביזם לצעירים. אחד מבתי הארחה, מאכלס את הכלא הצבאי לשעבר ותוכלו לחוות לינה לילית בתא מסורג ולצאת לחופשי עם אור הבוקר.
הרוח הפאנקיסטית והאקטיביסטית של האתר, מושכת אליו מספר גדול של תיירים. רוב התיירים אכן מגיע לסלובניה כדי לבקר בטירות, אגמים, הרים, הנופים הירוקים המתגלגלים ובתי עץ, אבל מטלקובה הזרוקה, צד אלטרנטיבי ופיסטי יותר של הבירה הסלובנית, נמצאת ברשימה של רבים מהם.
מטלקובה Metelkova היא עיר קטנה בתוך עיר, עם כללים משלה, מרכז למחשבה ולשיח ליברלי שפונה לחריגים שנהנים מהחופש לבטא את אמנותם. הליברליות, אנטי-ממסדיות וגזענות, הבריח לחצר האחורית הזו, גם פליטים רבים, מסוריה, עירק, אפגניסטן, פקיסטן ומדינות קשוחות אחרות. בעוד חלק מהמדינות, כמו גרמניה הקשיחו או סגרו את גבולותיהן בפני פליטים, סלובניה בת 2 מיליון התושבים, המשיכה לקלוט אותם. על קיר בית בכניסה לאתר נכתב בגרפיטי "פליטים ברוכים הבאים!" וכתובת דהויה לצידה קוראת "אסלאמיסטים לא רצויים".