כאשר Crystal Palace and Park נפתח בדרום לונדון ב-1854, הוא הפך מיד לסנסציה. מבקרים הגיעו ממרחקים כדי לראות את מבנה הזכוכית הענק שנבנה שם מחדש, לאחר התערוכה הגדולה של 1851 בהייד פארק. צופים פעורי עיניים שוטטו בחצרות מצרים וימי הביניים, התענגו על מופעי קרקס ותזמורת בת 4,000 נגנים.
בו בזמן, חבויה בפינת הגנים העצומים שנשתלו סביב הארמון, עם יותר מזרקות מאשר אפילו בוורסאי, נבנתה אטרקציה קטנה יותר אך שאפתנית לא פחות. היא התפזרה על פני כמה איים באמצע אגם ושם ניצבו 36 פסלים בגודל שאמור להיות אמיתית, של חיות פרהיסטוריות, כמו כמה דינוזאורים.
כמו כל מיזם שאפתני, גם מאחורי מרחבי הדינוזאורים עמד מישהו עם חלום, Benjamin Waterhouse Hawkins, אמן אשר נעזר במדענים כדי להביא לחיים את כל העצמות היבשות והענקיות, שמצא במוזיאון הבריטי וביקשו מהמונים להפעיל את דמיונם, כיצד ניראו בעלי החיים הקדומים שנכחדו זה מכבר מעל פני כדור הארץ.
הארמון עצמו נשרף ונכחד בשנות ה-30, אך כמעט 170 שנה לאחר יצירתם, רוב הפסלים המקוריים של הוקינס עדיין עומדים זקופים ומלאי הוד פראי, בפארק. כיום אנחנו יודעים גם, עד כמה הם לא מדויקים ולא תואמים את ההיסטוריה. לא עמדו לרשותו של הוקינס הרבה מאובנים והוא נאלץ להשתמש בדמיונו ובעצות של אנטומיסטים, כדי להפיח חיים במודלים שלו, שמלבד ארבעה דינוזאורים, מתארים גם יונקים פרהיסטוריים, זוחלים ודו-חיים. כתוצאה מכך, הפסלים נראים באופן חשוד כמו יצורים רבים בני ימינו.
הבנייה של הפסלים היוותה אף היא אתגר להוקינס: אחד האיגואנודונים לבדו דרש כ-600 לבנים, 1,500 אריחים ויותר מ-100 חביות של מלט ואגרגטים. גובהו כמעט תשעה מטרים. את ההשקה שלו עשה הוקינס במשתה בשנת 1853 ולמוזמנים הוגש תפריט בן שמונה מנות הכולל פאי יונים, פסיונים ומאפים צרפתיים.
כמה חיות מאובנות נעלמו מהפארק במהלך השנים והזמן לא עשה חסד עם השאר. למרות עבודות שיקום אקראיות, רבים מהפסלים נסדקו והצבע שלהם התקלף. בשנת 2013 הוקם ארגון ידידי קריסטל פאלאס דינוזאורים, ארגון צדקה לשימור הפסלים. הפארק עבר שיקום והושקעו בו משאבים, כדי לקחת את המבקרים בו לטיול גיאולוגי לאורך כ-260 מיליון שנות היסטוריה של כדור הארץ.