מרחוק הוא נראה כמו עוד מבנה אבן ישן שנותר נטוש באמצע עיירת החוף Bol, אבל כשמציצים מבעד לפתחים שבקירותיו, מתגלה מחזה מפתיע: במרכזו עומד בית קטן ושלם, מוקף בשרידיו של ארמון מפואר שתוכנן להיבנות סביבו. זהו House in a House, המכונה גם Paloc, אחד המבנים יוצאי הדופן באי Brač שבקרואטיה, שם סיפור מקומי מסתורי הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף.
המקומיים יספרו לכם שהכל התחיל באדם שלא היה מוכן למכור את ביתו, גם כשהופעל עליו לחץ מצד אחת המשפחות העשירות באזור.
בסוף המאה ה־19 החליטה משפחת Vuković, משפחה אמידה ובעלת מעמד בעיירה, להקים ב-Bol ארמון מפואר. בני המשפחה החלו לרכוש חלקות קרקע באזור והציעו לבעלי הנכסים סכומים נדיבים, שהפכו את העסקאות לאטרקטיביות במיוחד. רוב התושבים הסכימו למכור, אך בעל בית אחד סירב בתוקף. שמו היה Marko, והוא נודע בכינוי Sila שפירושו מתחבר לכוח ולעוצמה.
בני משפחת Vuković שנכשלו בניסיון לשכנע אותו לוותר על הנכס, לא זנחו את התוכנית אלא החליטו להמשיך בבניית הארמון מסביב לביתו של Marko, בתקווה שהמבנה העצום והתחושה המחניקה שייצור סביבו יגרמו לו לשנות את דעתו.
כך נוצר בית קטן שנותר במקומו, בעוד קירותיו של מבנה גדול יותר הולכים וסוגרים עליו.

זה עדיין לא סוף הסיפור של העימות בין הון לדייר עקשן, אשר רק הלך והחריף והמשפחה אף הצליחה לגייס לעזרתה את ראש העיירה Vužić, לגרום לכלוא את Marko אשר הצליח להימלט ועזב את Bol לזמן מה.
בזמן היעדרותו החלה משפחת Vuković לקדם את בניית הארמון, כאשר קירות המבנה נבנו סביב ביתו של Marko והוא החליט לחזור ולסכל את המיזם. הוא גייס חברים ורכש חביות אבק שרפה, מתוך כוונה לפוצץ את המבנה. אלא שהתוכנית נחשפה לפני שהוצאה לפועל, והוא נאלץ להימלט פעם נוספת.
הסיפור קיבל תפנית דרמטית נוספת כאשר אלוהים החליט כנראה הלהענות לתפילותיו של מרקו להתערב לטובתו – שלושת האחים ממשפחת Vuković, שהיו מעורבים במיזם, הפליגו לוונציה כדי לרכוש חומרים להשלמת גג הארמון, בדרכם חזרה נקלעה ספינתם לסערה עזה וכל שלושת האחים טבעו בים.
מותם הביא להפסקת הפרויקט. הארמון נותר בלתי גמור, והבית הקטן של Marko נשאר מוקף בקירות האבן העצומים. Marko שב לביתו והמשיך להתגורר בו עד סוף חייו.
גם לאחר מותו המשיכה משפחתו לשמור על הקשר לבית, ואחד מאחייניו התגורר בו בהמשך.
התוצאה האדריכלית שנותרה בשטח, מעניינת כשלעצמה. המבנה יוצר ניגוד יוצא דופן בין שני סגנונות ובין שתי שאיפות: הבית הדל יחסית, הבנוי באבן בסגנון הדלמטי המסורתי, לעומת השלד המרשים של הארמון שתוכנן להקיף אותו. הפער בין גודלם של שני המבנים יוצר תחושה כאילו הבית הקטן נלכד בתוך מבוך אבן שנבנה סביבו.
המבנה נשמר כאתר מורשת, והותקנה בו תאורה המאפשרת להתרשם ממנו גם בשעות הערב. בשל חשש בטיחותי, אפשר לצפות בו רק מבחוץ וללמוד על ההיסטוריה שלו.