Lluís Domènech i Montaner (דצמבר 1850 - 27 בדצמבר 1923) היה אדריכל ספרדי שהשפיע רבות על המודרניזם הקטלני, תנועת הארט נובו / יוגנדסטיל הקטלאנית, סגנון שהתפרסם בעולם בעיקר בזכות יצירתו של אנטוני גאודי. הוא היה גם פוליטיקאי.

יליד ברצלונה, בה למד אדריכלות בשנת 1873 ומילא כהונה של 45 שנה כמרצה ב-Escola d'Arquitectura, בית הספר לאדריכלות של ברצלונה. הבניינים המפורסמים ביותר שלו, בית החולים דה סנט פאו ופאלאו דה לה מוסיקה קטלנה בברצלונה, הוגדרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
הבניינים שלו הציגו תערובת בין רציונליזם לקישוטיות מרהיבה בהשראת האדריכלות הספרדית-ערבית והעיצוב המסולסל האופייני לארט נובו. הוא נפטר בברצלונה בשנת 1923 ונקבר בבית העלמין סנט גרבסי בעיר.

 

 

 

שהייה בבית חולים איננה אפשרות מושכת, אך Sant Pau בברצלונה, הוא בית חולים כל כך יפה, שכנראה לא יהיה אכפת לך להישאר בו, לפחות להתבוננות. הבניין המדהים הזה תוכנן על ידי האדריכל Lluís Domènech i Montaner והוא התאפשר רק בזכות נדיבותו של הבנקאי והפילנתרופ המקומי, פאו גיל. הבנייה שלו החלה בשנת 1902 והוא נחשב לאחת הדוגמאות האדריכליות הטובות ביותר למודרניזם הקטאלני ואף מופיע כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

 

David Cardelus

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בסוף המאה ה-19, אגודה לשימור מוסיקה קטלנית, הזמינה את הקמתו של היכל הקונצרטים שלה מהאדריכל Lluís Domènech i Montaner, בעיר העתיקה של ברצלונה.
המבנה קם בשנים 1905-8 ונחשב כפנינה ארכיטקטונית בעולם. אולם הקונצרטים הזה הוא אחד מהמרשימים בעולם והיחיד באירופה המואר באור טבעי.
הפיסול משמאל מציג את הסימפוניה ה-9 של בטהובן והפיסול מימין את הוואלקירים של וגנר. במרכז עוגב שניבנה בגרמניה לפני מאה שנה, מסביבו פסלים של 18 המוזות מהמיתולוגיה היוונית, כל אחת מנגנת בכלי אחר.
ביציע המלכותי ישבו מלכים ומלכות, רוזנים ורוזנות וצפו מלמעלה על יוצרים שחשפו כאן את בכורת יצירותיהם, כמו ריצ'רד שטראוס, סרגיי פרוקופייב, מוריס ראוול, איגור סטראווינסקי, פבלו קאזלס, ארתור רובינשטיין וגם הופעות של שארל אזנבור ואלה פיצ'ג'רלד.
המושבים בקומה השנייה שימשו את המיוחסים יותר והוא ניבנה ללא מעקה. בשנות ה-60 הגיעו לשם נשים לבושות באופנה העדכנית – חצאיות מיני ופרנסי העיר החליטו שזה חושף מפגן לא צנוע ובנו מעקה כמיסתור לרגלי הנשים. אמנם את המיבנה עצמו על עיטוריו בנו אלפי בעלי מיקצוע שיובאו מכל העולם והם השתמשו בחומרים מיוחדים ויקרים, אבל את המעקה הראשי ביציע בנו מפלסטיק, מחוסר תקציב.