פַּשְׁטוּת. יוֹפִי. טִבעוֹנוּת. אלה הם אלמנטים של האסתטיקה היפנית, שמגדירים אדריכלות יפנית. אבל יש אדריכלים יפניים שמתעלמים מהמושגים האלה לחלוטין, אדריכלים שמבינים אסתטיקה יפנית כל כך טוב, שהם בכוונה בוחרים לעקוף את העקרונות הבסיסיים שאדריכלים אחרים מחויבים להם.

אדריכל בשם Shusaku Arakawa ושותפתו, Madeline Gins, מעולם לא זכו בפריצקר למרות שבמשך יותר מארבעים שנה, יצרו מבנים ומקומות שלעולם לא יכובדו על ידי ארגוני אדריכלות מסורתיים.
למשל, יורו פארק. כאשר אדריכלים מסורתיים יוצרים פארק ציבורי, הם מחשיבים איכויות של נוחות, בטיחות ויופי. יורו פארק לא עושה זאת. הוא פחות גן ציבורי ויותר תרגיל ביצירה שערורייתית ביותר ולא מעשית.
בית (The Site of Reversible Destiny (Bioscleave שהצמד תכנן, עלה הון כדי לבנות אותו והוא ניראה כמו מפגע בטיחותי. לילדים נאסר להיכנס לבית ומבוגרים חייבים לחתום על ויתור לאחריות על נזק שיגרם להם. הכל בבית מסוכן: ברצפות מהמורות והן לא סדירות, זוויות ממוקמות באופן אקראי בכל הבית והבית צבוע במגוון צבעים בהירים ומבלבלים – כל זה נועד בכדי להעמיד את הדיירים על המשמר. נוחות, לדעת האדריכלים, מבשרת על מוות; הבית נועד לשמור על יחסים מהוססים של הדיירים עם הסביבה שלהם ובכך לשמור אותם צעירים.