המבנה נבנה בשנת 1799 על ידי מהרג’ה סוואי פראטאפ סינג, נכדו של מהרג’ה סוואי ג’אי סינג, מייסד ג’איפור. הוא תוכנן על ידי Lal Chand Ustad. החלק החיצוני של חמש הקומות של הארמון, דומה לחלת דבש עם 953 חלונות קטנים שלה שנקראים Jharokhas, מעוטרים בסריג בעל עיטורים חתוכים, בכדי לאפשר לנשות המלוכה להתבונן בחיי היומיום ברחוב למטה מבלי להיראות. כללי ה”פורדה” אוסרים עליהן להופיע בציבור ללא כיסויי פנים. מאפיין אדריכלי זה אפשר גם לבריזה להכנס פנימה. מהאל ידוע ממבט מהרחוב ולכן חושבים בטעות שזו חזית הארמון, אך  זהו החלק האחורי. חזיתו עם 953 הנישות המגולפות (חלקן עשויות עץ), מהווה ניגוד מוחלט לצד האחורי הפשוט של המבנה. המורשת התרבותית והאדריכלית שלו, משקפת שילוב של אדריכלות ראגפוט הינדית (כיפות, עמודים מחורצים, לוטוס ודוגמאות פרחים) וארכיטקטורה מוגולית אסלאמית (עבודות פיליגרן המשובצות באבן ובקשתות).