בית הבטון תוכנן למשפחה בת 6 נפשות. ההורים עוסקים בתחום העיצוב מזה כ-20 שנה, אנשים א-פורמאליים ובעלי רוח חופשית. רצונם היה בבית פתוח, בו האירוח והאינטראקציה בין בני המשפחה תהיה תמידית ובלתי אמצעית. בהיבט העיצובי והחומרי, רצונם היה בחלל מרכזי פתוח ושימוש בבטון חשוף כחומר מפתח בפרויקט

המגרש עליו נבנה הבית, שגודלו כ-750 מ”ר, בעל פרופורציה ארוכה וצרה. כיוון שמדובר בבית דו- משפחתי, הוכתב כי הקיר המשותף יהיה אטום. הוחלט למקם את המבנה בסמיכות לחזית הרחוב וליצור רצועת גן עמוקה מאחור.
מחזית הרחוב, ההליכה אל עבר הכניסה לאורך קיר הבטון החיצוני, בו ניכרות תבניות היציקה המתועשות, העוקבות אחר קונסטרוקציית המבנה.  דלת הכניסה – כנף פלדה צבועה כחול כהה נפתחת אל החלל המרכזי במלוא גובהו.
החלל המרכזי מתוכנן כתיבה ארוכה, קירות הפנים גם הם בטון חשוף, אולם בניגוד לחוץ, כאן באה לידי ביטוי תבנית קרשי העץ הטבועים במעטפת כולה. פרישת התבנית היוותה אתגר, כיוון שבבנייה בבטון, יציקת השלד היא המכתיבה את הגמר והאסתטיקה של סוף התהליך, פירוק התבנית הוא שלב מרגש ומותח.

קירות האורך מבוטנים ואטומים, החזית האחורית פתוחה במלוא רוחבה וגובהה. האור הנכנס מושך את העין והגוף ומחבר את חלל הפנים לגינה. הבית רוצף ביציקת טראצו בגוון לבן בהיר עם חתיכות זכוכית שחור אטומה. החוץ מרוצף בשברי אבן טבעית כשהמרווחים בין האבנים מלאם בטראצו בדומה לפנים.
בהתאם לסכמת הפתיחות, החלל אינו מחולק בקירות או מחיצות, הריהוט מכתיב את הפונקציות השונות: פינת האוכל והסלון בסמיכות לחזית הגינה, חלל משפחה ואזור שירות בסמיכות לחזית הרחוב ובתווך המטבח ובו אי מרכזי, 6 מטרים אורכו, סביבו מתנהלת התנועה.
במרכז החלל על רקע קיר הבטון ממוקם גרם המדרגות בעץ אגוז אמריקאי גושני. המבט על גרם המדרגות מגלה דיאלקטיקה שבין טביעת קרשי העץ האופקיים בבטון החשוף, לעדינות חיבור רצועות האגוז המטות בזווית המדרגות, בין הבטון הקר והעץ החם.
פתח שנפער בגג המבנה שוטף את מהלך המדרגות באור ומעצים את הממד הנוסף: הממד האנכי החולף על-פני 3 הקומות.
בסכמה העכשווית של חלל לופט פתוח, קיימת סכנה לתוצאה סדרתית, שניראה כאילו לקוחה מקטלוג. השימוש בחומרים אציליים והשילוב המוקפד בין משטחי טראצו יצוקים לשברי אבן טבעית, בין הבטון הקר והעץ החם, יוצרים תוצאה ייחודית ומרגשת.