אדריכלים, מעצבים ואמנים רבים, וגם סופרים ויוצרים למיניהם, התגייסו לאורך השנים בניסיון לייצר תחזית וחזון כיצד יראו הבתים שלנו בעתיד. כך גם יוצרי הסרטים העתידניים. דירת העתיד מסתבר, מורכבת הרבה יותר מאשר דירה לבנה, שהשולחנות והכיסאות מרחפים בה באוויר והדלתות זזות ונפתחות באופן אוטומטי עם זמזם.

 

מתוך "ישנוני" של וודי אלן

 

אחת מהגישות לדמיין ולצייר לנו את בית העתיד, הייתה בסגנון בתי רטרו, בהם הארכיטקטורה של העתיד דומה לגרסה שלה בעבר, תוך שהיא מאמצת כל סגנון, החל מסגנון ויקטוריאני ועד לסוג של פנטזיה שבה כוכבי לכת אחרים נראו כמו כפרים באנגליה או כפרים בנויים מלבני בוץ במרוקו. בדרך כלל המראה יצר דווקא תחייה לאר-דקו, עם גורדי השחקים הנמרצים ורבי התעוזה של ניו יורק משנות ה-30 של המאה שעברה. ניו-יורק אגב, עדיין נראית כשלעצמה כמו עיר עתידנית אידאלית לסרטים בדיוניים.
גישה זו הייתה לרוב המשעממת מכולם. הסיבה לכך היא שבדרך כלל היא תהיה הצפויה ביותר. שום דבר, בהגדרה קלישאת, אינו מתיישן מהר יותר מהעתיד. אדריכלים עיצבו את בית העתיד עבור המסך הגדול עוד בשנות ה-50. מעבר לכך שהם נראו מגוחכים כשלעצמם, הרי יחד עם השחקנים הלבושים בגדים עתידיים אשר אכלסו אותם, הכל ניראה כמו בדיחה והמחיש עד כמה קשה לעצב בית כזה.

 

Things-to-Come-1936-5

מתוך Things To Come

HG-Wells-006

003-things-to-come-theredlist

 

גישה אחרת בחרה להציג עולם של חורבות ונופים אפוקליפטיים. בכלל, הדימוי הקלאסי של בתים עתידניים על המסך, מגיע מהסרט Things to Come משנת 1936, המבוסס על הרומן של HG Wells. זהו סרט די חלש, פרט לתחזית המטרידה שלו על טבעה של מלחמת העולם הצפויה בעתיד והחזיונות המרשימים שהיא מציגה, של עולם תת קרקעי שנחצב מתחת לחורבות הערים שלא ניתן להתגורר בהן יותר, מעל פני השטח. בתחילה פנה מעצב הסרט לדימויים בהשראת לה-קורבוזייה. לאחר שהתאכזב מהתוצאה, הפקיד את מלאכת עיצוב הסט בידיו של המעצב ההונגרי הגולה László Moholy-Nagy, אשר עיצב גשרים ארוכים שהתרוממו לשמים, עם מעליות בצורת צינורות זכוכית שדרכם עלו אליהם. אכן מראה עתידני, אבל ניתן היה למצוא בו השפעה עזה של לה-קורבוזייה ומיס ואן דה-רוה ידידיו של המעצב מביה"ס הבאהאוס. היו בו אפילו מדרגות לולייניות שהקיפו אטריום וניבאו את מוזיאון גוגנהיים שיתכנן פרנק לוייד רייט שבע שנים אחר כך. הפנים שלו דמה מאד אפילו ל- Atlanta Marriott Marquis hotel  1985  המפורסם, שתיכנן האדריכל האמריקאי John Portman. בחזון אבסטרקטי זה של העתיד, הבית נעלם והחיים הפכו קהילתיים. זוהי פנטזיה של קומונה עתידנית, חלקה סוציאליסטית וחלקה האחר מסויט, בה הפרטיות והבעלות על רכוש אבדו.

 

guggenheim

הגוגנהיים של פרנק לוייד רייט

THINGS_TO_COME-4

הסרט Things To Come שאל את החיזיון הבידיוני, מאדריכלות מבנים כמו הגוגנהיים

 

Atlanta Marriott Marquis hotel 1985

 

 

Atlanta Marriott Marquis hotel 1985

 

 

 

 

 

 

 

 

בתי העתיד נראו בסרטים כמו אלה המוכרים לנו מסביבתנו הקיימת, אבל הפעם הם היו בתים מתפוררים, המצביעים על חברה גוססת, לא מתפקדת, עם תושבים המתגוררים בחורבות. כאן הבתים איבדו את הדבר החשוב ביותר שהם אמורים לתת לנו מעבר למקלט, תחושת שייכות וביטחון. ההתפוררות ששיקפו סרטים אלה, הייתה פיזית כמו גם מוסרית. מעניין לציין, כי תחושת ריקבון, קירות מתקלפים, לבנים חשופות ושלוליות על הרצפה – כל אלה הפכו גם רקע של ז'אנר סרטי האימה.

 

imagesCAYHMG0F

 

העתיד החל להראות בסרטים כמו החלל החיצון (כשההנחה הייתה שהעולם נהרס או לפחות מזוהם ללא תקנה), כך שזה הקשה על הצופים לדמיין את הבית במציאות עולמם ולחוש במסר האפוקליפטי, כשהוא ניראה בדוי ופנטסטי. היה צורך להציג בית עתידני דרך זיכרונות העבר שלנו, כמו מבנה עכשווי שהקדים את זמנו. את סרטו על חברת העתיד (Sleeper (1973 ("ישנוני"), בחר וודי אלן לצלם במספר בתים קיימים על רכס הרי הקולורדו בדנבר. הבית בו מתרחש רוב הסרט (ומכונה כיום "The Sleeper House") היה למעשה כבר בנוי בחלקו ידי אדריכל John Deaton, על פסגות הרי הקולורדו, למעלה מעשור לפני שהסרט הופק. הוא נבחר לסרט מאחר ונראה יותר עתידני מרוב הבתים שתוכננו לסרט במיוחד בכדי לדמיין את העתיד. כך גם המבנה בסגנון האורגני של האדריכל Charles Haertling, ומבנה הכנסייה יוצא הדופן מבחינה אדריכלית של דנבר, הפך בסרט לסניף של מקדונלדס. הבתים הקיימים הללו אפשרו לאלן להציג ביקורת יותר ממרומזת על חברת השפע של תקופתו, הסוגדת לגיבורי ממון וצעצועים היי טק שמסמלים מעמד חברתי.

 

The Sleeper House

 

 

The Sleeper House

 

 

 

המבנה בסגנון האורגני של האדריכל Charles Haertling, ומבנה הכנסייה יוצא הדופן מבחינה אדריכלית של דנבר, הפכו בסרט "ישנוני" לסניף של מקדונלדס

 

מעניין במיוחד, הוא בית הנחשב כאחת מיצירות המופת המוזרות ביותר של המאה ה-20, ביתו של פרנק לויד רייט Ennis House שניבנה ב-1924 בלוס אנג'לס. הבית צץ בכל תקופות ההיסטוריה של הוליווד, מ- House on Haunted Hill 1959  ועד ל-Twin Peaks 1990.
הופעה בלתי נשכחת של בית דומה לו מאד, הינה בסרט Blade Runner 1982, אשר צולם ב- The Bradbury Building, שתכנן George H. Wyman ב-1893, לדבריו, בהשראת ספר של מדע בידיוני מאותה עת, אשר חזה את סגנון חיי החברה האמריקאית בשנות האלפיים. הנה הן קוביות הבטון הטרומיות בהשפעת אדריכלות אצטקית של רייט, מופיעות ברקע של סרטים אלה, ומציגות צפיפות דקורטיבית, הפוכה לגמרי מהבתים הלבנים הטהורים שנדע בעתיד שהתרחש עלינו במציאות.

 

Frank Lloyd Wright’s 1924 Ennis House in Los Angeles

 

Frank Lloyd Wright’s 1924 Ennis House in Los Angeles

 

 

 

 

 

 

 

 

a-william-castle-house-on-haunted-hill-1959-vincent-price-dvd-review-pdvd_009

 

House on Haunted Hill 1959

 

לוס אנג'לס בסרט היא סוג של עיר אסייתית היברידית. הפחד באותה עת היה מהשתלטותה של יפן על העולם, ואילו עכשיו הפחד הוא מסין. האיום הקיומי על העולם נשאר. חיים שם בסרט בעולם שנשאר, בשרידיה של עיר שהייתה איכשהו טובה יותר, גדולה יותר בעבר, כאשר לאדריכלים הייתה הפריבילגיה לעסוק בדקורציה נהנתנית. בעולם הנוכחי, לעומת זאת, כל האנרגיה מושקעת במקום זה בטכנולוגיה ובחיים מזויפים.
בית החלל כבועת זכוכית מרחפת, מסתבר הלך רחוק מדי מהניסיון והמציאות היומיומיים שלנו, מכדי לגרום לנו להרגיש באמת בעתיד. הנוסחה שהצליחה להוכיח עצמה הייתה, כשהציגו לנו בתים שאנחנו מכירים, ובכל זאת הם היו שונים – רקובים או הרוסים, או אולי עם תוספת של מכשירי היי טק מפתיעים. במילים אחרות, השילוב המושלם של פנטזיה בתוך הוויה מוכרת.