שילוב מרחב התאוריה והיצירה בעבודותיו של אדריכל דוד נופר – מתבטא באמירותיו ובעשיותיו. במקביל לעבודותיו שעיקרם בתחומי מבני הציבור, עוסק אדריכל נופר בפן התאורטי המקיף ומשלים את העשייה הייחודית.

המכללה האקדמית אשקלון. צילום: עמית גרון

 

פעילותו הציבורית רחבה, כאדריכל – משמש כיועץ במשרדי החינוך, התיירות והעבודה, נופר מלווה תכנון באמצעות השתתפות בפאנלים מקצועיים, ובוועדות היגוי.
עם סיום לימודיו, עסק בהוראה בטכניון ובמכללות בתחום האדריכלות, עד הקמת משרד עצמאי מוביל בתחום מבני החינוך והציבור.
נופר קיים ומקיים מסעות וסיורים רבים במרחב האדריכלות העולמי, בעיקר ביפן, פינלנד, הולנד, נורבגיה ואחרות.
המאמרים, ההרצאות וההופעות שלו, העוסקים בפניה המורכבות של האדריכלות העכשווית, נפרשו בהרצאות רבות, בפרסומים מקצועיים בארץ ובעולם ובפורומים מקצועיים ואחרים, חלקם בערוצי טלוויזיה, העוסקים באמנות ובתרבות.

 

 

חיבור האמירה למעשה הווה ומהווה עקרון בסיסי – חדירה לעומקי רעיונות, הצצות רבות לנעשה במרחב האדריכלי העולמי – התמזגו בגישתו המורחבת לעולם התכנון.
ספר של עבודותיו הושק לפני שנתיים ובו מאמרים, פרשנויות ומילות הגות, מלווים בתמונות ושרטוטים. הספר נערך ויצא לאור בהוצאת דומוס d+a ושמו: "מבני ציבור – הווה של פתרון ושל חלום".
נופר צועד במסע קסום, מלווה הצצות וחוויות אין סופיות, בין השולחן, העיפרון והמכחול היפני, ביקורים חטופים, מעניינים ותכופים בעולם האדריכלות והאדריכלים. מסע בעקבות הפרויקטים האייקוניים ואלו שפחות – הם שמעשירים את החוויה ומשלימים את הידע. הוא מספר "זה כולל החלפת ארבע רכבות שונות, החל ב'רכבת קליע' וכלה בקרון אחד בודד ובהמשך באוטובוס מקרטע, מצניח אותך במוזיאון קסום ומיוחד, שנבנה לעבודותיו של אמן יפני נכה ידוע. סיור בעבודותיו של טדאו אנדו, הקטנות והסמויות, בלב הכרך או במעבה יער קסום והמשך ביצירתו של ג'ון אאוקי באאומורי בצפון הרחוק וסו פוז'ימוטו בקצה הדרומי. חיפושים והתחקות אחר עבודותיו של סטיבן הול, בעיקרי כתביו, מאמריו והקשריו המוצאים ביטוי בעולמו היצירתי. השימוש בנושא, במטפורה בנארטיב ובהשאלה המדעית והאמנותית, מהווים צרוף נדיר לתוצאה האדריכלית, גם אם לעיתים קשר זה מאולץ או רחוק. נדמה שמצאתי את הקשר המכונן בין המילה לצורה, בין התיאוריה למעשה, בין הנארטיב המצמיח את הבניין – למבנה, לחלל, לרכיבים המרכיבים. 'סיפור המעשה' המעשיר את התוכן המפרש את המהות, ומנציח את הצורה – אלו האמצעים המרחיבים את ה'יריעה הפונקציונלית' הבניינית הנדרשת ומוסיפים לה את הנופך הראוי. אני מרבה לאמץ את הביטוי המקראי 'שפה אחת – ודברים אחדים' ובזה בענווה, משתייך לכמה מהגדולים המעידים כך על עצמם (רנזו פיאנו, הרצוג דה מרון ועוד…). הסגנון הוא תכונה, הוא מתאפיין בכך שמכירים בו, שמכירים אותו, ושמשייכים אותו. נדמה כי הסגנון הוא הגישה דרכה ובאמצעותה נגלים ל'מחשבה', ל'פתרון', ל'תרגום', ל'צור צורה'".

דוד נופר נולד בקיבוץ וגדל במקוה-ישראל. שרות בנחל ובצנחנים. בוגר מסלול אדריכלות ותכנון ערים ולימודי תואר שני, בפקולטה לאדריכלות בטכניון ובוגר אוניברסיטה העברית בירושלים.

 

בית הספר לתקשורת, ספריה מרכזית ואודיטוריום, המכללה למנהל, ראון לציון. צילום: עמית גרון

 

בניין רב תכליתי, המכללה האקדמית אשקלון. צילום: עמרי אמסלם

 

מוזיאון יעקב אגם לאמנות, ראשון לציון. צילום: עמית גרון

 

מרכז רון ורדי למחוננים, ראשון לציון. צילום: עמית גרון

 

היכל התרבות, אורנית. צילום: עמרי אמסלם

 

פדגוגיה מוטת עתיד, בקריית חינוך חדשנית, גן-יבנה

בשנים האחרונות מערכת החינוך מובילה מסגרות, גישות חינוכיות חדשניות הוליסטיות, פדגוגיה מוטת עתיד. מרחבי למידה מהווים כיום כותרת לחדשנות, ומתייחסים לרוחב המלא של היריעה ולא רק לפתיחת מחיצות או שקופות.
בבית-ספר זה הופרד אגף חללי הלמידה והותחם סביב חלל אמצעי, אליו נפתחות הכיתות מרחבי הלמידה. חלל זה משמש מרחב התכנסויות ומאפשר – תוך שינויי ריהוט – לפעילות למידה שקטה, או קבוצות. המיתחם הפדגוגי החדשני מחבר ומרכיב מחדש את הפרוגרמות והחללים הסדורים – בפרשנויות, בכוונים, תוך אפשרות חזרה, שינוי, התאמה. היינו, ורסטילי מובילי ורייאבילי… אלו עוברים לקדמת הבמה. בצד ההנגשה וההפגשה לחצר, למרפסת לפטיו ולקהילה. במקום פרונטלי פורמלי – פזור, מתפתח שקוף, מתחבר. לא הקניית ידע חדש, אלא הנחלת הרצון ללמוד. שינוע פנימי ומעברים בין קבוצות ואמצעי למידה, מסכי הקרנה, אמצעים גרפיים משתנים. לא מעט גישות מככבות בפרשנות "חדשנית".

אדריכלות: ניר לוי, אדריכל בכיר. צוות: לימור קוז'וקרו
קונסטרוקציה: שי רייפר
חשמל: ניר נגר, מטרה-וט
אינסטלציה ומיזוג אויר: אוסאמה פרח
בטיחות: נועם מימון
פיתוח: אברהם אילן

 

 

 

 

 

 

 

בי"ס קהילתי בהוד השרון

שטחי הקרקע המיועדים למבני ציבור וחינוך, בציפוף העירוני הגובר במחוז המרכז, מצטמצמים והולכים. פיצוי-מה ניתן בהגדלת שטחי הבניה, באופן המביא את פעילויות חוץ אל תוך המבנה,לחללי הלמידה, חללי שהייה ופעילויות חופשיות. במקביל, מבני החינוך צומחים לגובה, ומקטינים את הקשר אל החצר הפתוחה הירוקה. כתוצאה, תקציבי הבניה מקצים נתח גובר להעצמת רכיבי הפעילות האקטיבית והפסיבית בתוך כתלי בית הספר. השילוב הקהילתי מביא להקצאת חללים לשימוש הדדי, כמו אודיטוריום ח' חוגים וספורט. חיפוי המבנה ב-HPL מחליף את החיפויים הנהוגים, ומאפשר להשתמש בצורות צבעוניות ייחודיות.

אדריכלות: ניר לוי, אדריכל בכיר. צוות: לימור קוז'וקרו
קונסטרוקציה: שי רייפר
חשמל: ניר נגר, מטרה-וט
אינסטלציה ומיזוג אויר: אוסאמה פרח
בטיחות: אלון אפשטיין
פיתוח: אברהם אילן
אקוסטיקה: אלכס צוקרמן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מכללת נתניה, מוזיאון מורשת האנוסים ויהדות ספרד

המרכז בינלאומי לחקר מורשת האנוסים ויהדות ספרד ופרשת הישרדותם, נבנה ביוזמתם ובתרומתם של נדיבים מהקהילה הספרדית. הדימוי של לב יהודי פועם בגוף מתחזה, מושאלת למבנה עטוי במעטפת מוסתרת ומסתירה. המבנה הארכיטקטוני כולל "שכבות", "תפאורות", "קופסאות" – משאיר את ליבת המבנה באופן המקורי האמיתי, הטהור.
המבנה מכיל אזורי תצוגה מוזאליים, ספריה ענפה, חדר מוסיקה, אזורי מחקר וכיתות לימוד, מסעדה, חנות מזכרות ומנהלה וכן, דגם מחצית גודלה של אחת מספינות קולומבוס – מתוכנן לעמוד במבואת המוזיאון, בתרומה מיוחדת של אחד מנכבדי הקהילה הספרדית. במרכז אמורים להתקיים כנסים באודיטוריום משוכלל בכיתות ובסדנאות – בסמיכות לאגפי התצוגה וההמחשה.
התכנון אמור להמחיש מחד את תחושת המסתורין, ההסתר, "הצורה האחרת", העמדת הפנים, "החיים האחרים" – בתוך סביבה מנוכרת, ומאידך – את ההיפתחות, השחרור – החזרה לחיק היהדות.
שילוב מנוגד זה נעשה בעוצמת הכניסה הראשית הדרמטית, החופשית והפתוחה, השקופה והנשקפת – בשונה מחלקיו האחרים, הסגורים במעטה כפול של קירות ופתחים רנדומלים.
אדריכלות המבנה עוקבת אחר הנאראטיב של "חיים אחרים", אנוסים בסביבה זרה חבויה. המוטיב האדריכלי מתבטא ב"גוף בתוך גוף", "סביבה עוטפת סביבה", "מבנה בתוך מבנה". ההדגש האדריכלי מבוסס על קליפות, חלופות, מעטפות תפאורות – "קופסא בתוך קופסא" – "מטרושקה", פתחים בין מעטפת למעטפת מבליחים בין קופסא לקופסא – בתאורה, ובצבע – ומדגישים את המסתורין במתרחש בתוך.
חזית הכניסה מבוססת על מעטפת גלית, חופשית, דינמית וצבעונית, ובה הדפסים קבועים מתולדות האנוסים בעבר ומסכי הקרנה בתוכם להשלמה אינפורמטיבית.
חזית הכניסה האחורית מיועדת לשימוש אקדמי, לכניסת סטודנטים – מוצנעת יותר, כוללת שער כניסה "שקט יותר" – לכניסה פונקציונלית ולבאי החלק הלימודי, סטודנטים ומשתמשים אחרים.
מתווה הבניין מייצר פתחים, חללים, חלונות, ומאפשר לעבור מסננות בין החוץ לפנים, העמוק, החבוי, המוסתר והנושם.
אדריכלות המבנה משתפת גם את הסביבה הקרובה או הכיכרות הנושקות – ומייצרת בהם חללי מוזיאוני חבויים במפלס מורשת תת קרקעי – עם פתחים עליונים, חלונות למבנה ולשמיים, כאן מתוכנן מסלול חוויתי, המשקף פרקים מתולדות האנוסים.

אדריכלות: אדריכל בכיר אמיל מיטראה. צוות: אריה מיטלמן
קונסטרוקציה: שי רייפר
מיזוג אויר: משה ויאיר בן-צבי
חשמל ותאורה: טיקטין
פיתוח: פיט לדרר
בטיחות ונגישות: נועם מימון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

‏‏‏‏‏הרודיון: חומה בהר-חומה, ירושלים

במרומי העיר, בלב קריית מגורים, נבנית קריית-חינוך ומבני-קהילה, המכילה ביה"ס מקיף, ספריה עירונית, אודיטוריום ואמפיתיאטרון פתוח – שלובים במבנה מרוכז אחד. צורתו והופעתו של המבנה נבנתה סביב מיקומו הטופוגרפי הגבוה, שיקולי אקלים ורוחות, הזרם הפדגוגי וחינוכי אליו משתייכת אוכלוסיית התלמידים, והדימוי לאתר ההרודיון ההיסטורי.
חומת המבנה תוחמת חצר אמפיתאטרלית, וחללי פנים המבנה נפתחים כלפי החצר הפנימית. במבנה – מרחבי למידה פתוחים במקום "כיתות", מעבדות חדשניות. מנהלה ורכיבי קהילה ובהם ספריה עירונית, אודיטוריום, אולם אירועים ואמפיתיאטרון. מעברים בקומת קרקע אל החצרות הסובבות, ומהם אל האולמות השונים והמעבדות במסד המבנה.

אדריכלות: ניר לוי, אדריכל בכיר. צוות: אריה מיטלמן
עיצוב פנים: נופר אדריכלים
קונסטרוקציה: חננאל כפיר
חשמל: רפי קראוס
מ.א ואינסטלציה: יגאל רזניקוב
אדריכלות נוף: מיכל מורד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מרכז חינוכי "אתגרי העתיד", חריש

הפרוייקט נבנה כמבנה מודולרי תיכון/יסודי מתחלף:
– מבנה כניסה, גגון ושער כניסה – בהדגשה ובהגדרה טריטוריאלית.
– מבוסס על מבנה מעגלי סביב ליבה המשמשת מרחב פעילות משותף ציבורי, קהילתי – בצד התכנסות חגיגות או בחצר.
– המעגל התוחם הוא מרחבי, למידה במקבצים משתנים ובחלקים נבחרים.
– בחלוקה האנכית – בתוך היקף המעגל – שכבות גיל בסמיכות לחצרות או לפנים המבנה – עפ"י גילן.
– כיתות א' צמודות לחצר ונפרדות יותר משאר השכבות, מפאת גילן הצעיר.
– כיתות האמצע ב' – ה' – מחוברות זו לזו באמצעות מרחבי למידה משותפים, חללי התכנסות, ומרחב פנימי רחב משתף ומשותף.
– כיתה ו', דוגמת כיתה א' – נפרדת מעט, וסמוכה למרכזי המדע והטכנולוגיה.

אדריכלים: נואית פרידריך, ניר לוי. צוות: אלון מרקושב
קונסטרוקציה: שי רייפר
חשמל: ניר נגר, מטרה-וט
אינסטלציה: אוסאמה פרח
מזוג אויר: אוסאמה פרח
בטיחות: נועם מימון
פיתוח: אברהם אילן

 

 

 

 

 

 

בי"ס ארנון, רמת-גן: "וחדש עם ישן תוציאו"

מבני ציבור וחינוך בלב ערים קיימות – חווים תהליכי הגדלה וציפוף ובה בעת חידוש וחדשנות פיזית ופדגוגית. השינויים באופני למידה במגמות חינוכיות, ובשכבות גילאיות – מהירים מאלו המתורגמים לנעשה בתחום הפיזי הקיים, ומיושמים בעיקרם למבנים החדשים.
לבי"ס ארנון הוכנו גישות פדגוגיות הפותחות מרחבי למידה, וחללים משותפים לפעילויות משתנות מקבוצות גיל שונות, תוך שילובן בחללי כיתה מוסבות. פינות למידה שונות, קבוצתיות ופרונטליות, החליפו את "כתת האם", וקבעו מרחבים משותפים, והחלפה ושינוי מארזי הריהוט לשעות ולקבוצות לימוד משתנות.
תכנון מוסד חינוכי המשתמש במבנה קיים, חייב גישה מאופקת בחלקיו הקיימים וחופשית יותר באחרים. חיבור זה איפשר פתיחת חללים רב תכליתיים שתורגמו לחללי Maker Spaces, התכנסויות, חוות מחשבים ופעילויות דומות. מעטפת המבנה נעשתה ב-HPL בקומפוזיציות צבעוניות שעטפה וטשטשה את גבולות חלקיו הקיימים עם החדשים.

אדריכלות: ניר לוי, אדריכל בכיר. צוות: אריה מיטלמן
עיצוב פנים: נופר אדריכלים וחלי ישראלי
קונסטרוקציה: שעיה גלינסקי
חשמל: מוטי מטרני
אינסטלציה: אלכס גרוסמן
מיזוג אויר: יאנה מינץ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המרכז להעשרת הילד בנתיבות

הפעילות הפדגוגית הנעשית במרכז, מושתתת על העשרה חינוכית בתחומי המדע והאומנויות. אמצעי הלמידה בחלליו השונים מבוססים על הרחבת ידע והתנסות במתקנים מיוחדים שאינם כלולים במסגרת הלימודים הסדירים ובגן הילדים ובית הספר. התכנון האדריכלי קבע מבנה בלב מרחב פתוח אליו נגשים מכוונים שונים.
תכנית המבנה כוללת מרחב כניסה המאפשר התכנסות, הקרנה ותצוגה – בישיבה פרונטלית, מעוגלת או חופשית. סביב החלל המרכזי שזורים חללי פעילות מוגדרים: חדרי הדמייה, סטודיו לתנועה, משחקים מתמתיים וחדרי רובוטיקה. סדנאות כוללות אמצעי בניה תלת מימדיים, מלווים בעמדות מחשב. חללי משחקי חשיבה מתמתיים וחללי רובוטיקה המדמים סדנאות ומעבדות.
בין חללים אלו – מעברים חווייתיים אל החצרות המאפשרים יציאה ושילוב חללים חיצוניים בתכנים הפנימיים. החצרות מאפשרות שילוב חומרים הקיימים בטבע, הפסקות בין פעילויות, מרחבי עבודה ואף חממה גאודטית. גודלם המשתנה של החללים, המעגלים והצבעים – מביאים למרקם דינמי ומושך – ולחוויה מורכבת.

צוות אדריכלות: לימור קוז'וקרו
קונסטרוקציה: גבי שורש
חשמל: משה קוויטינסקי
אינסטלציה: דורין לופו
מזוג אויר: מאיר לוסקי
פיתוח: מואב מעידי
צילום: ליאור אביטן, עמרי אמסלם

 

 

 

 

 

 

 

 

מרכז המוסיקה וקונסרבטוריון, רעננה

מרכז המוסיקה נבנה עבור כ-1,000 לומדים, תושבי רעננה והאזור. המבנה משתרע על פני שלוש קומות, בעל צורות חופשיות ומתמזגות.
בהרכב המבנה אודיטוריום, חדרי מוסיקה אישיים, חדרי הרכבים מוסיקליים, אולם תזמורת קטן, אולפן הקלטות, חדרי תאורה, ספריית תווים, חדרי מנהלה ושירות וחדרי אחסנה מוגדלים.
אדריכלות המבנה מבוססת על דימוי כלי מיתר (צ'לו, כינור), שקוע חלקו בקרקע וכבלי המתיחה גלויים. תיבת התהודה משמשת אודיטוריום, המיתרים מיוצגים בקורות אלומיניום אופקיות תומכות קיר מסך אולם מבואה שקוף לרחוב ו"ברגי כיוונון המתיחה" נתונים בקצה המבנה. המבנה נועד לקלוט קהל רב, אך בהיותו בנוי בלב שכונת מגורים, הוגברו בו אמצעי בידוד מיוחדים, הנותנים מענה אקוסטי תואם. מבנה המרכז עוצב ככלי מוסיקלי מטפורי – בו מובחנים חלקים מעולם המוסיקה,
שלובים במבנה ארכיטקטוני. פריסת המבנה לאורך הרחוב מאפשרת "הצצות" רעיוניות,
דו משמעיות, ל"מבנה" הכלי המוסיקלי. המאובחן – בהשאת עבודותיו של פיקאסו – לראות פרופיל וחזית יחדיו.
כך מובחנת צלליתו של הכלי עם חזיתו ובתרגומו למבנה שחלקו הרחב מרמז על תיבת תהודה, שקוע בחלקו הנמוך של המגרש.
מ"תיבת התהודה" נמתחים מיתרים בדמות קווי פלדה לאורכו של המבנה.

אדריכלות: נואית פרידריך אדריכלית אחראית, אדריכל אמיל מיטראה
עיצוב פנים: אדריכלית נואית פרידריך
קונסטרוקציה: שלב א' – יוני מולנר. שלב ב' – יעקב לבני
חשמל: שלב א' – יוסי רפפורט. שלב ב' – ויקי ברילובצקי
מיזוג אויר: מאיר לוסקי
אדריכלות נוף: דודו גת
אקוסטיקה: רם צ'ודנובסקי
ניהול ופיקוח: זאב מרק

 

 

 

 

 

 

 

קראו עוד

הספר על עבודותיו של אדריכל דוד נופר