בשנות ה-50 עד שנות ה-70, נבנו מספר רב של בתי קולנוע, הן באזורים העירוניים והן באזורים הכפריים של דרום הודו. הארכיטקטורה שלהם היא שילוב יוצא דופן של השפעות מערביות וסגנונות בנייה מקומיים. החזיתות הצבעוניות העזות, דומות לתפאורות במה ומספקות מבוא והקדמה לחוויית הסרט.
התופעה ממשיכה גם באולם, הממשיך שם את הצורות והקישוטים האקסטרווגנטיים. הן מכניסות את הקהל לאווירה הקסומה של סרטי הקולנוע, עוד לפני שכתוביות הפתיחה שלהם מתנוססות בהם. אפשר לקרוא לשפה האדריכלית הזו סוג של מודרניזם היברידי.
רבים מבתי הקולנוע הללו נשמרו במצבם המקורי. עם זאת, בערים הגדולות כבר החל תהליך המרתם לקומפלקסים מסחריים. הצילומים של Haubitz+Zoche שנעשו בשנים 2010 – 2013, מתעדים פיסת תרבות קולנוע שכבר נעלמה ברובה באירופה ובארה"ב ונעקרת גם בהודו יותר ויותר בגלל אינטרסים מסחריים.
"הצילומים של הבניינים הללו נותנים עדות רהוטה לתרבות הקולנועית העשירה של אותם זמנים", אומרים הצלמים "אנו מתעניינים במיוחד בתרבות המושפעת מתרבות. פרשנות מחודשת של סגנון הבנייה המודרני המופיע בסגנון האדריכלי, המציג תערובת יוצאת דופן של מודרניזם, אלמנטים אדריכליים מקומיים, שימוש חזק בצבע ובמקרה של כמה אולמות קולנוע ישנים יותר, של ארט דקו. החזיתות נראות לעתים קרובות כמו תפאורה ומדגישות את אופייה התיאטרוני המובהק של האדריכלות. תופעה זו נמשכת גם בחלק הפנימי של הקולנוע. גם כאן נמצאים צורות ועיטורים פיסוליים אקסטרווגנטיים, היוצרים אצל המבקרים אווירה דמוית סרט".
הצלמת Sabine Haubitz. ילידת נורדלינגן, גרמניה, נפטרה ב-2014. שותפתה Stefanie Zoche, ילידת מינכן, ממשיכה לצלם והיא גם מרצה באקדמיה לאמנויות יפות במינכן.
קראו גם
עיר הבטון הברוטליסטית של קורבוזייה
ממפיס בדרום הודו
