"הבניין הגדול ביותר בצורת תרנגולת", של היזם Ricardo Tan, נפתח בפיליפינים וקבע שיא גינס חדש. הוא גדול יותר ממבנה הברווז האייקוני בניו-יורק, שיצר את הז'אנר "אדריכלות הברווז": ארכיטקטורה של בניין העונה לסמליות ולביטוי של תפקידו, או במילים אחרות - בניינים המעוצבים כמו הסחורה שהם מוכרים.
בפיליפינים, מלון חדש בצורת תרנגול בגובה 35 מטר, פתח לאחרונה את שעריו (בניית הבניין החלה ביוני 2023) וגימד את מבנה הברווז האייקוני, שנבנה על ידי חוואי הברווזים Martin Maurer ב-Flanders, בלונג איילנד, ניו יורק.
מלון התרנגול הענקי, ממוקם בעיר Talisay City באתר הנופש Campuestohan Highland, הממוקם מעל המחוז ההררי המרכזי של Negros Occidental. הוא פרי מוחו של הבעלים של אתר הנופש, Ricardo Tan, בהשראת אנדרטת הפיל Elephant Monument הבלתי בנויה, של Charles-François Ribart, שתוכננה ללואי ה-15 בשנת 1758. המבנה גם מזכיר כנסייה בצורת עוף, Gereja Ayam, באי האינדונזי Java, שנבנתה על ידי Daniel Alamsjah.
לאחר השלמת מלון התרנגול בספטמבר 2024, ועדת שיאי גינס זיהתה אותו כ”בניין הגדול ביותר בצורת תרנגולת”. עם קבלת ההודעה על הזכייה, טאן אמר לנציגי שיאי גינס “רציתי לבנות משהו שיעשה וואהו”. טאן הוסיף כי התרנגול עושה כבוד למחוז מגוריו Negros Occidental: “במחוז שלנו יש תעשיית עופות שמעסיקה מיליוני אנשים בפיליפינים. אני גאה שהכנסתי את המחוז שלי ואת מדינת הולדתי לשיאי גינס, דווקא אני, שבאתי ממשפחה ענייה ונאלצתי לעבוד כנער בצחצוח נעליים כדי להתפרנס וללכת לבית הספר. גרמתי למשפחה שלי, למחוז שלי ולמדינה שלי להיות גאים”.
אלא שתעשיית העופות בפיליפינים, עושה שימוש בהם בעיקר למשחקים ולמלחמות תרנגולים, בטח לא משהו ש-Tan יכול להתגאות בו, אלא ההפך.
לתרנגול של Tan יש 15 חדרים, בריכת גלים, מסעדה, בית קפה, שלוש בריכות שחייה ובקתות בוניטה. כדי לשמור על שלמותו האסתטית של התרנגול, בחדרים אין חלונות.
החדרים במלון התרנגול עולים בכ-100 דולר ללילה. לא מומלץ למי שאינו מעוניין לממן תעשיית קרבות תרנגולים.
“ארכיטקטורת ברווז”
“ארכיטקטורת ברווז”, הוא הכינוי שניתן לז’אנר האדריכלי ל כל אותם בניינים קיטשיים בצידי הדרך בארה”ב, המעוצבים כמו הסחורה שהם מוכרים. הפופולריים ביותר בשנות ה-20 וה-30, היו קנקני קפה ענקיים, נקניקיות, גביעי גלידה, חביות בירה ומבנים מושכי עין אחרים, אשר צצו לאורך הכבושים הארוכים של אמריקה, מתחרים על תשומת הלב של הלקוחות החולפים ומשמחים את המטיילים.
הכינוי לז’אנר בא מהמבנה בצורת ברווז פקין שמנמן, שנבנה בשנת 1931 על ידי חוואי הברווזים מלונג איילנד ועזר לו למשוך תשומת לב של לקוחות (כיום המבנה פועל כחנות מזכרות). פנסי המכונית האייקונית דגם T של פורד שימשו לעיניים של הברווז והמבנה תוכנן על ידי זוג מעצבי תפאורה מברודווי, שהיו מובטלים במהלך השפל הגדול.
למרות הצלחתו השיווקית, המבנה היה נושא לביקורת רחבה, יחד עם גחמות אדריכליות וחדשניות של אותה תקופה, במהלך עלייתו של המודרניזם – תנועה שלא התייחסה באהדה לתפאורה הפסאודו-היסטורית. בשנת 1964, האדריכל המודרניסטי פיטר בלייק השתמש בו כדוגמה ל”מבול הכיעור האופף את אמריקה”. אבל כשהמודרניזם הגיע לסוף הרלוונטיות שלו בשנות השבעים, אדריכלים ידועים – Robert Venturi, Denise Scott Brown & Steven Izenour , יצאו להגנתו של הברווז הגדול וטענו בספרם Learning from Las Vegas, שהבניין ראוי למעשה לאותו כבוד כמו עיצוב אדריכלי “גבוה”. הם טבעו את המונח “ברווז”, כדי לתאר כל בניין שבו הארכיטקטורה עונה לסמליות ולביטוי של תפקידו.
מבנה דונאט מפורסם בלה פואנטה, קליפורניה, משנת 1968, כולל מנהרה בין שתי סופגניות פיברגלס בגובה 26 מטר וחברת Longaberger בניוארק, אוהיו, המייצרת את הסלסילות לפיקניקים הפופולריים כל כך באמריקה כבר כמה שנים, בנתה בשנת 1997, בניין בן שבע קומות המוכר רשמית כסל הפיקניק הגדול ביותר עלי אדמות.
אבל ארכיטקטורת הברווז בהחלט לא מוגבלת רק לשולי הדרכים האמריקאיות וניתן לזהותה בכל רחבי העולם, מאוסטריה, לצרפת ועד לסין, שם קומקום התה הגדול בעולם, מכיל מוזיאון תה, במחוז מייטן בסין, המכונה “עיר הולדתו של התה הירוק הסיני” וגם, מבנה בצורת כבש, שנבנה בשנות ה-90, שימש חנות צמר בעיירה טיראו, ניו זילנד וגם, מבנה הארכיון הלאומי הפתוח בצורת ספר בצרפת – הביבליותק פרנסואה מיטראן בפריז.